גיל הוא גורם הסיכון המובהק ביותר לסרטן, ועם הזדקנות האוכלוסייה, ישנה עלייה משמעותית במספר ובשיעור חולי הסרטן הקשישים (כַּיוֹם 60% מכלל המחלות הממאירות מתרחשות באנשים בני 65 ומעלה).
אונקולוגיה גריאטרית עוסקת באבחון וטיפול בסרטן במבוגרים ובקשישים, המחולקים לשתי קבוצות; האחת בני 65 ומעלה והשנייה, קשישים בני 80 ומעלה (מוגדרים גם כ -the oldery old).
מסיבות רבות, למבוגרים חולי סרטן יש צרכים שונים מאשר למבוגרים צעירים יותר עם אותה המחלה.
כתוצאה מכך שניסויים קליניים בדרך כלל אינם כוללים את אוכלוסיית הקשישים, ההנחיות לטיפול בסרטן בקשישים התבססו בעיקר על תוצאות שהתקבלו מטיפול באוכלוסייה הצעירה והן לאו דווקא תמיד מתאימות למורכבות המצב הבריאותי והנפשי של הקשישים.
בשל העדר ידע מספק על הטיפול במחלת הסרטן באוכלוסייה המבוגרת, קיים חשש בקרב הצוותים המטפלים מפני נתינת תת-טיפול או טיפול-יתר, אשר שניהם עלולים להוות סכנה לחולה ולאיכות חייו. מצד אחד החולים הקשישים סובלים יותר מרעילותו של הטיפול כימותרפי וכתוצאה מכך נרשמת עלייה בתמותה ובתחלואה לעיתים עד כדי התדרדרות סיעודית וקוגניטיבית של המטופל. מאידך, טיפול כימותרפי פחות אינטנסיבי או פליאטיבי, נמצא כפחות יעיל, משפיע פחות על מהלך המחלה ומקטין את הישרדותם.
באוכלוסייה זו קיים צורך אמיתי בהתאמת טיפול אישי לכל מטופל על מנת להגיע טיפול מיטבי, עם מינימום תופעות לוואי על מנת שיוכלו להמשיך את שגרת היומיום שלהם תוך שמירה מרבית על איכות חייהם.