מערכת הרביה של האישה

מערכת הרביה של האישה

בתהליך ההפריה הטבעי, מתפתחים בשחלה זקיקים המכילים ביציות. אחת לחודש משתחררת ביצית מהשחלה ונאספת על ידי החצוצרה שם היא מתאחדת עם תא הזרע. לאחר ההפריה בחצוצרה, מתפתחת הביצית המופרית לעובר המועבר בתוך ‎4-6 ימים לרחם ומשתרש ברירית הרחם.

איברי מערכת הרבייה
מערכת הרבייה הנקבית מורכבת מאיברי המין החיצוניים ומאברי המין הפנימיים. האיברים החיצוניים כוללים את השפתיים הגדולות, השפתיים הקטנות, הדגדגן, פתח השופכה וקרום הבתולים הנמצא סמוך לכניסה לתעלת הנרתיק.

איברי המין הפנימיים
הנרתיק (לדן): הנרתיק הנו תעלה גמישה מוקפת שרירים באורך כ- ‎10 ס"מ, אליו מוחדר הפין בזמן המגע המיני וממנו עושה הזרע את דרכו לרחם. מלבד להזדווגות משמש הנרתיק גם לניקוז דם הווסת מהרחם וכמובן מהווה חלק מתעלת לידה.

צוואר הרחם: תעלת צוואר הרחם מהווה את המעבר מהלדן לחלל הרחם. צוואר הרחם מאפשר חדירת הזרעונים לרחם בעיתוי המתאים לביוץ וכן מגן מפני חדירת זיהומים.

הרחם: הרחם הוא איבר חלול בצורת אגס עם דפנות שריריים עבים. אורכו הרגיל של הרחם הוא כ- ‎8 ס"מ. חלל הרחם מרופד ברירית המאפשרת השרשה של העובר. רירית הרחם מתפתחת בכל חודש בתקופה שמהווסת ועד הביוץ.

בהשפעת ההורמון אסטרוגן מתפתחת הרירית ומתעבה (שלב השגשוג). לאחר מכן בהשפעת ההורמון פרוגסטרון, המופרש לאחר הביוץ, עוברת הרירית שינוי המכשיר את הרירית לקלוט הריון. אם לא מתרחש הריון חלה התנוונות וקילוף של הרירית המלווה בדימום המכונה וסת.
ליקויים בהתפתחות רירית הרחם למשל רירית דקה מהרצוי עלולות לפגום בסיכוי השרשת העובר.

החצוצרות: החצוצרות הן זוג צינוריות עדינות באורך של כ- ‎10 ס"מ, המסתעפות מהפינות העליונות של הרחם ומגיעות עד לסמוך לשחלות. לחצוצרות תפקיד חשוב בהעברת הביצית והזרע, ובתוכן מתרחשת ההפריה. בקצה המשפך הרחב של החצוצרות מצויים מבנים דמויי עלי כותרת (פימבריה), המקובעים בקרבת השחלות וקולטים את הביצית בביוץ, מאחר שלביצית אין יכולת תנועה עצמית, תלויה העברתה מהשחלה ועד לחלל הרחם בתפקוד החצוצרה.

השחלות: השחלות הן מאגר הביציות של האישה ומכילות כ- ‎300,000-400,000 ביציות. בתוכן מבשילות הביציות עד לביוץ ומהן מופרשים הורמוני המין הנקביים. בניגוד ליצירה המתמדת של תאי זרע באשכים, מספר הביציות הקיימות בשחלות אינו מתחדש והוא בירידה מתמדת.

תפקוד מערכת הרבייה
פעולת מערכת הרבייה של האישה מתבטאת בתמיכה בתהליך הבשלת הביציות והביוץ, הפריה והשרשת העובר. פעולה מורכבת זו מתאפשרת בזכות מספר רב של הורמונים, חלבונים וגורמי גדילה.

ביוץ
מדי חודש מבשילים בשחלה מספר זקיקים המכילים נוזל עשיר בהורמונים וביצית בודדת בכל אחד מהם. מבין כל הזקיקים אחד יגיע לבשלות מלאה, וממנו תשתחרר הביצית המתאימה להפריה באותו החודש. התהליך, שבו משתחררת הביצית הבשלה מהשחלה קרוי ביוץ.

תחילת הדרך לביוץ מתרחשת בבלוטת יותרת המוח המפרישה שני הורמונים לזרם הדם ומשם לשחלה: FSH- הורמון המגרה את הזקיקים להתפתחות בשחלות ו- LH - הורמון הגורם להבשלתה הסופית של הביצית ומגרה את תחילת הביוץ.

לצורך השראת ביוץ במסגרת טיפולי פוריות ניתן להזריק את ההורמונים בתכשיר המופק משתן נשים בבלות או כאלו המיוצרים בשיטות הנדסה גנטית.

הזקיק השחלתי מתפתח וגדל בקצב של ‎1-2 מ"מ ליום עד לכדי ‎15-30 מ"מ עד לפקיעתו והשתחררות הביצית. בתהליך זה הוא מפריש את ההורמונים אסטרדיול ופרוגסטרון. לכן ניתן לעקוב אחר התפתחות הזקיק, בנוסף למדידה באמצעות אולטרסאונד, גם ע"י מדידות של רמות האסטרדיול (E2‎) בדם. הורמונים אלו אחראים, בין היתר, להכשרת רירית הרחם לקליטת העובר.

הפריית הביציות
לאחר שהביצית משתחררת מהזקיק היא נאספת ע"י החצוצרה וממתינה להגעתם של תאי הזרע. משך חיי הביצית ‎24-48 שעות. אם לא תופרה, תתנוון הביצית ותתפורר. אם תיפגש הביצית עם תאי הזרע, ינסו זרעונים רבים לחדור לתוכה. אולם משחדר זרעון אחד נוצרת מיד תגובה בקרום הביצית המונעת חדירה של זרעון נוסף.

לאחר ההפריה, הביצית המופרית (זיגוטה) מתחילה להתחלק והעובר שנוצר ממשיך את המסע לכיוון הרחם. העובר יגיע לרחם לאחר ‎4-6 ימים וימנה למעלה ממאה תאים. תאים אלו ערוכים בצורת תות עם חלל מרכזי (בלסטוציסט), שחלקם עתיד להתפתח לעובר והיתר יתפתחו לשליה העתידית וקרומי שק ההריון.

השרשת העובר
על מנת שהעובר ימשיך ויתפתח, דרושה עתה הנצתו מתוך המעטפת שסביבו והשרשתו ברירית הרחם. לאחר ההשרשה נוצר קשר עם כלי דם אימהיים לצורך הזנת העובר והמשך התפתחותו. כשלושה שבועות לאחר הביוץ ניתן להבחין בבדיקת אולטרסאונד בשק עוברי קטנטן ברחם ולאחר שבוע נוסף ניתן לזהות דופק לב עוברי, סימן מובהק לחיוניות העובר.