היפרדות שיליה

היפרדות שיליה

השיליה היא איבר שטוח ועגול בעל מרקם ספוגי הממוקם בחלק הפנימי של דופן הרחם בזמן הריון ומחבר בין העובר לדופן הרחם (לאם). לשיליה יש חשיבות מכרעת: היא אחראית על העברת חמצן ומזון מהאם לעובר ופינוי "פסולת" (כמו פחמן דו־חמצני) מהעובר לזרם הדם של האם ומשם החוצה. כמו כן השליה יודעת לייצר הורמונים הנחוצים לתמיכה בהריון.
באופן נורמלי השיליה מתנתקת מהרחם לאחר שסיימה את תפקידה, כלומר לאחר יציאת העובר מתוך הרחם. תהליך מסונכרן זה מתרחש בדרך־כלל במהלך חצי השעה הראשונה שלאחר הלידה.
היפרדות שיליה מוגדרת כהתנתקות - חלקית או מלאה - של השיליה מדופן הרחם, המתרחשת עוד לפני יציאת העובר מהרחם. התופעה אחראית לעד כשליש מהדימומים ברחם במחצית השנייה של ההריון, ועלולה להיות בעלת השלכות משמעותיות לבריאות העובר והאם, תלוי במידת ההיפרדות ובגיל ההריון.
מה גורם להיפרדות שיליה?
הסיבה העיקרית להיפרדות שליה לא ברורה, וגם אין כלים אמינים המאפשרים לחזות או למנוע את התופעה, אולם יש גורמים המעלים את הסיכון (פירוט בהמשך).
גורמים פתאומיים אפשריים להיפרדות שליה:
טראומה לבטן, חבל טבור קצר וריקון פתאומי של הרחם כמו במצבים של ירידת מים, או יציאת העובר הראשון בלידת תאומים. גורמים אחרים מעידים על תהליך כרוני ממושך יותר, וביניהם: טרומבוזיס (פקקת ורידים), דלקת וזיהום.
 
מהם גורמי הסיכון להיפרדות שיליה?

  • היפרדות שיליה בעבר
  • רעלת הריון
  • יתר לחץ דם כרוני
  •  ירידת מים מוקדמת
  • זיהום תוך־רחמי
  • טרומבופיליה (מחלה המאופיינת בקרישיות דם גבוהה)
  • הריון מרובה עוברים
  • היסטוריה של ניתוחים קיסריים
  • עישון ושימוש בקוקאין במהלך ההריון

 מה הסכנות כתוצאה מהיפרדות שליה?
מידת ההשפעה על האם והעובר תלויה בשני גורמים:

1. חומרת היפרדות השליה וגיל ההריון בו מתרחשת

2. מהירות האבחון והטיפול

 בהרבה מקרים היפרדות שליה מובילה לניתוח קיסרי בהול בהרדמה כללית. 

סיבוכים אפשריים אצל האם:

 

  • פרט לסיבוכים הניתוחיים וההרדמתיים, היולדת עלולה לסבול מאיבוד דם משמעותי (שוק היפוולמי), אשר יחד עם צריכת גורמי הקרישה בדם עלולים לגרום להפרעה קשה בקרישת הדם (DIC), עם צורך בקבלת מנות דם רבות ותוצרי דם אחרים.
  • הרחם נוטה לא להתכווץ היטב לאחר הלידה (ואטוניה של הרחם), דבר שעלול להחמיר עוד יותר את הדימום ולעיתים נדירות אף להסתיים בכריתה של הרחם.

סיבוכים אפשריים אצל העובר:

  • מצוקת עובר עד ציוני אפגר נמוכים במועדים של דקה ושל חמש דקות לאחר הלידה
  •  PH  נמוך  (פגיעה באספקת החמצן) ולעיתים אף מוות של העובר עוד בטרם הלידה או לאחריה.

 למרות שגם האם עלולה לסבול מסיבוכים רבים שלרוב קשורים בדימום, תמותה שלה כתוצאה מהיפרדות שליה היא אירוע נדיר.
איך יודעים שמתרחשת היפרדות שיליה?
המאפיינים הבולטים כוללים דימום וגינלי המלווה בכאבי בטן שעלול להיות פתאומי ומלווה בהתכווצויות חוזרות ונשנות של הרחם.
האבחנה היא בעיקר בבדיקה רפואית, בה ניתן להתרשם מטונוס מוגבר של הרחם ופעימות לא סדירות של לב העובר. במקרים של היפרדות שליה משמעותית ניתן לזהות זאת בבדיקה אולטרסאונד. רבים מהמקרים יאובחנו בשל לידה מוקדמת או פקיעה מוקדמת של הקרומים.
חשוב לציין כי היפרדות שיליה לא בהכרח חייבת להסתמן עם דימום וגינלי חיצוני, ולעיתים הדימום נשאר כלוא מאחורי השליה והביטוי העיקרי יהיה כאב בטן, טונוס מוגבר של הרחם ושינויים בקצב לב העובר.
איך מטפלים?
במקרים של היפרדות קלה וחלקית נדרש מעקב בלבד. במקרים הקשים יותר נדרש ניתוח קיסרי בהול. לעיתים יש צורך גם בעירויי דם לאם ולעובר בשל הדימום בתוך הרחם.
האם ניתן למנוע היפרדות שיליה?
היות שבמרבית המקרים לא ידוע מה גרם להפרשות שליה קשות, קשה גם למנוע אותה. אולם ניתן להקטין את הסיכון על ידי הימנעות מעישון ושימוש בקוקאין במהלך ההריון והימנעות מפעילויות העלולות להביא לחבלות בטן. כמו כן, מעקב צמוד אחרי נשים עם היסטוריה של היפרדות שיליה או בעיות לחץ דם במהלך ההריון ותזמון ילוד בהתאם, יכול להקטין את הסיכון.