פגות מאוחרת  ( LATE PREMATURITY)

פגות מאוחרת ( LATE PREMATURITY)

לידת תינוק היא אירוע משמח מאד וברוב רובם של המקרים הלידה עוברת בטוב והתינוק נולד ללא בעיות מיוחדות. לעיתים, התינוק נולד לפני זמנו, דבר המאתגר הן את הצוות הרפואי והן את ההורים.

הריון תקין נמשך בין 37 שבועות לבין 42 שבועות. כאמור, רוב ההריונות מסתיימים בלידת תינוק או תינוקת במועד, כלומר לאחר תום השבוע ה-37 להריון.
כאשר הלידה מתרחשת לפני תום השבוע ה-37 להריון, מוגדרים יילודים אלה פגים, ללא תלות במשקל הלידה. הקביעה שהתינוק הוא פג מסתמכת על סמך שבוע ההיריון בו התרחשה הלידה. משקל הלידה עצמו אינו מעיד על פגות.

מערכות גופו של יילוד שנולד טרם זמנו לפני השבוע ה-37 להריון (יילוד פג) אינן בשלות לגמרי. ככל שהפג נולד בשלב מוקדם יותר של ההיריון, מערכות גופו בשלות פחות. חוסר הבשלות עלול להשפיע על תפקוד מערכת הנשימה, מערכת העיכול והאכילה, על יכולתו של התינוק לשמור על חום גופו ועל המערכת החיסונית.

8%-10% מהלידות מתרחשות לפני תום השבוע 37 להריון. כ-75% מהתינוקות הנולדים פגים מוגדרים רפואית "פגים מאוחרים" (late preterm infants או late prematurity) . יילודים אלה נולדים ארבעה עד שישה שבועות לפני מועד הלידה המשוער, כלומר, בין השבוע ה-34 לשבוע ה-36 להריון. בעשור האחרון קיימת עליה מתמדת בשיעור הלידות בין השבועות 34 ועד תום שבוע 36 להריון. למרות היותם מאוד קרובים ללידה במועד (בסוף ההיריון), בשנים האחרונות הצטבר מידע המראה כי בהשוואה לתינוקות הנולדים לאחר השבוע ה-37 להריון, היילודים שנולדו בתקופת הפגות המאוחרת נוטים לסבול ממספר בעיות המעלות באופן ניכר את שיעורי התחלואה ואף את התמותה בקרב אוכלוסייה זו.

הבעיות האופייניות ליילודים שנולדו בתקופת הפגות המאוחרת כוללות:

בעיות נשימה:
אצל חלק מתינוקות אלה הריאות עדיין אינן בשלות והם עלולים לסבול מקשיי נשימה. בעת חולי נשימתי לאחר הלידה נראה נשימה מהירה ומאומצת ואצל חלק מהתינוקות הנשימה מלווה בגניחות/אנחות. חלקם נזקקים לתוספת חמצן או לעזרה נשימתית נוספת במטרה לשפר את תפקוד הריאות. כדי לעקוב אחר קשיי הנשימה יש צורך בבדיקות דם ובצילום חזה. תינוקות הנזקקים לעזרה נשימתית מטופלים ביחידה לטיפול נמרץ בפגים תוך השגחה צמודה.

בעיות בשמירת חום הגוף:
למרות משקל לידה היכול להיות תקין לגיל ההיריון ואף דומה לזה של תינוקות שנולדו במועד, בפגים אלה רקמת השומן מעטה ושטח הגוף גדול יחסית למשקל. אלה עלולים לגרום לקושי בוויסות עצמי של חום הגוף. תינוקות ופגים הסובלים מירידה בחום גוף מתחממים באינקובאטור או בעריסות חימום מיוחדות עד שניתן להעביר אותם לעריסה רגילה, וגם שם נמשך המעקב אחר חום הגוף. חום הגוף האופטימלי הוא 36.5-37.4 מעלות.

בעיות אכילה:
יניקה או אכילה מבקבוק דורשת תיאום (קואורדינציה) בין מציצה, בליעה ונשימה בו-זמנית. לעתים תהליך זה עדיין אינו בשל דיו, ולכן תינוקות שנולדו בתקופת הפגות המאוחרת מתקשים ביניקה או אפילו באכילה מבקבוק. חלקם מוזנים באמצעות צינורית המוחדרת לקיבתם (זונדה), עד שהצוות הרפואי מתרשם כי התינוק מסוגל לאכול בצורה הרגילה. חשוב שהתינוק יקבל חלב (חלב-אם או תחליף חלב אם) כדי לשמור על רמת סוכר תקינה בגופו ובכדי לסייע לו לגדול. בנוסף, חשוב למנוע ירידה ניכרת במשקל הלידה כדי לא להגיע למצב של התייבשות.

ויסות רמת הסוכר בדם:
מאגרי האנרגיה (סוכר ושומן) בגופו של תינוק שנולד לפני מועד סוף ההיריון נמוכים יותר, אבל הדרישה של הגוף, ובמיוחד של המוח, לגלוקוז (סוכר) גבוהה. בשל כך, המעקב אחרי רמות הסוכר בתינוקות אלה קפדני. מכיוון שתינוקות אלה עלולים להתקשות ביניקה, חשוב לספק להם מזון. לעתים רמת הסוכר אצל פגים מאוחרים יכולה לרדת עד צורך במתן עירוי של תמיסת סוכר לוריד.

צהבת:
צהבת בקרב יילודים היא תופעה שכיחה. הסיבה לצהבת היא פירוק כדוריות הדם האדומות העודפות שנמצאות בגופו של העובר בתוך הרחם. אחד מתוצרי הפירוק של כדוריות הדם האדומות הוא הבילירובין (החומר האחראי לצביעת העור בצבע צהוב), שמסונן בכבד ואז מופרש מהגוף. אצל רוב הפגים, שנולדו בתקופת הפגות המאוחרת, הכבד עדיין אינו בשל דיו לתפקיד זה ולכן לעיתים אצל פגים אלה הצהבת מגיעה לשיאה מאוחר יותר (לקראת סוף השבוע הראשון לחיים) לעומת תינוק שנולד במועד. פרט להופעתה של הצהבת מאוחר יותר, הצהבת עלולה להימשך זמן רב יותר. הצהבת אצל פגים אלה דורשת מעקב צמוד ולעתים אף טיפול. הטיפול השכיח ניתן על ידי חשיפת התינוק לאור (פוטו-תרפיה) הגורם לירידה ברמות הבילירובין.

זיהומים:
פגים מאוחרים רגישים יותר לזיהומים מאשר תינוקות שנולדו במועד. הצוות הרפואי מודע לעובדה זו, ולרוב האם מטופלת באנטיביוטיקה סביב הלידה, וזאת כדי למנוע הדבקה של התינוק בחיידקים הנמצאים בתעלת הלידה. לאחר השחרור מבית החולים חשוב לתת לתינוקות האלה חיסונים לפי התוכנית של משרד הבריאות ובהתאם לגילם, ואין צורך בדחייה של מתן החיסונים.

רוב התינוקות המוגדרים "פגים מאוחרים" נשארים לאחר הלידה באשפוז ממושך יותר מתינוקות שנולדו במועד, וזאת עד שהצוות הרפואי משוכנע כי הם יכולים להשתחרר לביתם. באשפוז, ובעיקר בימים הראשונים לאחר הלידה נעשה מעקב צמוד אחר דופק, נשימות, חום גוף, יכולת התינוק לינוק/למצוץ, משקל וצהבת. הפגים המאוחרים ישוחררו לביתם לאחר שהראו כי הם יודעים לשמור על חום גופם, ומשלא היו טרם שחרור אירועים של הכחלות או הפסקות נשימה, כשהתינוק יונק או אוכל כמויות אוכל סבירות לגילו והחל לעלות במשקל.

גם לאחר השחרור הביתה יש צורך בהמשך מעקב במרפאות הקהילה. במעקב יש להקדיש תשומת לב מיוחדת למצבים כמו צהבת, לאכילה ולעלייה במשקל התינוק. אצל תינוקות יונקים דרוש מעקב קפדני יותר, מאחר שקצב העלייה במשקל יכול להיות נמוך יותר והצהבת עלולה להגיע לערכים גבוהים יותר. כמו כן, יש להמשיך לעקוב אחרי חום גופו של התינוק גם בבית, במיוחד בעונות המעבר. בחלק מהמקרים ייתכן צורך באשפוז חוזר בבית החולים בגלל בעיות אלה.

ישנם גם דיווחים הטוענים להפרעות רבות יותר בתחום ההתפתחותי בשנים הראשונות לחיים ובגיל בית הספר, על אף שהמחקרים בתחום זה לוקים בחסר ויש צורך במחקרים גדולים נוספים. למשל, בקבוצת תינוקות זו נמצאו יותר בעיות למידה, קשיי ריכוז והתנהגות וסיכון-יתר לשיתוק מוחין (עד פי שלושה). הסיבה המשוערת לתחלואה העתידית בפגים שנולדו בתקופת הפגות המאוחרת נובעת כנראה עקב לידתם בתקופה שנחשבת קריטית להתפתחות המוח והריאות. ידוע שנפח המוח והריאות גדל פי שניים בין השבוע ה- 34 לשבוע ה- 40 בהריון - וייתכן אף תהליך דומה במערכות אחרות. לכן, רצוי כי רופא הילדים בקהילה יעודכן על לידת תינוק שנולד "כמעט במועד" ויהיה ער לבעיות בריאותיות והתפתחותיות המתוארות בקבוצת התינוקות שנולדו פגים מאוחרים.

לסיכום, יילודים שנולדו בתקופת הפגות המאוחרת (שבוע 34 עד שבוע 36) נבדלים מיילודים בשלים (שנולדו במועד) במספר תחומים שצוינו לעיל. במעקב הרפואי אחרי יילודים אלה יש צורך לקחת בחשבון ולהקפיד על מעקב סדיר ותדיר אחר המשקל, התזונה, המצב הבריאותי הכללי וההתפתחות הילוד. מעקב מסודר לאיתור בעיות בריאותיות והתפתחותיות שונות יאפשר טיפול מוקדם בהן.