שיתוק מוחין (Cerebral palsy)
זהו שם כללי לתוצאותיו של פגם או נזק במוח המתפתח וגורם לדרגות שונות של הפרעות בתנועה וביכולת התפקוד, הפרעות בחושים כגון חירשות או עיוורון, פגיעות באינטליגנציה והפרעות בתפקודם של איברים שונים בגוף.
שיתוק מוחין נגרם בשל בעיות בחלקי המוח האחראים לבקרת התנועות. הוא עלול להתפתח אם המוח אינו מתפתח כיאות או שהוא ניזוק לפני הלידה, במהלכה או בסמוך ללידה.
שכיחות שיתוק מוחין:
שיתוק מוחין הוא הלקות הפיזית הנפוצה ביותר אצל ילדים. שכיחות המקרים באוכלוסייה נעה בין 6.4 -9.1 מקרים לכל 1000 לידות. בעבר, הייתה תמותה גבוהה בקרב ילדים אלה ובעיקר אלה עם הלקויות הקשות יותר, אך כיום, עם התפתחות הרפואה והארכת תוחלת החיים, יש יותר מתבגרים ובוגרים עם שיתוק מוחי וגם חומרת המוגבלות עולה.
מצבים הידועים כגורמים לשיתוק מוחין כוללים:
לפני הלידה:
- מחלות של האם - אדמת, דלקת קרום המוח
- מחסור בחמצן בדם האם
- מצוקה עוברית - סיבוכים בחבל הטבור או התנתקותו
- חוסר התאמת אם-עובר
- פגמים מולדים בהתפתחות המוח
במהלך הלידה:
- לידה מוקדמת
- משקל לידה נמוך במיוחד (פחות מקילוגרם)
- חבלה בזמן הלידה
- מחסור באספקת חמצן למוח הילוד
- שטף דם במוח
לאחר הלידה:
חבלה בראש התינוק המובילה לפגיעה מוחית
- חום גבוה מאוד בעקבות מחלה כלשהי
- מחלה הפוגעת ישירות במוח, כגון דלקת קרום המוח
- פגיעות מוחיות הנובעות מחסימת מעבר החמצן אל המוח
- בעיות במערכת העצבים המרכזית
סוגים של שיתוק מוחין:
- שיתוק מוחין עוויתי של מחצית הגוף (לאורך) - קיימת נוקשות שרירים בצד אחד של הגוף ולפעמים מתפתחת גם עקמת בעמוד השדרה.
- שיתוק מוחין עוויתי דו-צדדי של הרגליים - קיימת נוקשות שרירים בשתי הרגליים.
- שיתוק מוחין אטקסי - אטקסיה הינה פגיעה מוחית שכתוצאה ממנה מושפעים שיווי המשקל וראיית העומק.
- שיתוק מוחין דיסקינטי - טונוס השרירים (מתח השרירים) הינו מוגבר ולפרקים ירוד. בנוסף קיימות הפרעות בדיבור.
- שיתוק מוחין עוויתי של ארבעת הגפיים - זהו הסוג החמור ביותר, שבו חלק מהילדים הלוקים במחלה אינם יכולים ללכת או אפילו לשאת את הראש באופן יציב. עלולים להתלוות למצב זה קשיי למידה בינוניים עד חמורים.
תסמינים לשיתוק מוחין:
בדרך כלל מאובחן שיתוק מוחין במהלך השנה הראשונה לחיים. הסימן הראשון הוא על פי רוב איחור בהתפתחות, פרכוסים או מתח שרירים גבוה המעיד על ספסטיות. אבחון של שיתוק מוחין עוויתי (ספסטי) יכול להיעשות בילד המפגין שולטניות (דומיננטיות) לפני גיל שנתיים. עם התעוררות החשד לשיתוק מוחין מומלץ לפנות לאבחון ולטיפול על ידי צוות הכולל רופא/ת ילדים, המתמחה בהתפתחות הילד או בשיקום, אורתופד/ית ילדים, פיזיותרפיסט/ית, מרפא/ה בעיסוק, קלינאי/ת תקשורת, עובד/ת סוציאלי/ת ופסיכולוג/ית. המעקב אחר החולה נעשה באמצעות בדיקה גופנית וצילומי רנטגן לאבחון מצבם של המפרקים ושל עמוד השדרה.
לאחרונה נוסף כלי למעקב אחר שיתוק מוחין ולטיפול בו: המעבדה לחקר ההליכה והתנועה מאפשרת ניתוח מחשבי של ההליכה וקביעת תוכנית מדויקת לשיפורה. תוחלת החיים של הלוקים בשיתוק מוחין היא לרוב רגילה ולכן הטיפול האורתופדי חייב להימשך גם בגיל מבוגר על ידי צוות רב-מקצועי.
תסמינים מעוררי החשד שניתן למנות:
- קשיים בזחילה, בישיבה ובעמידה
- הפרעות יציבה ושיווי משקל
- הפרעות ראייה
- אינטליגנציה נמוכה
- מוגבלות באכילה, הפעלת ידיים, דיבור (בפגיעות קשות)
- אפילפסיה ופרכוסים
- קשיי למידה המלווים בבעיות התנהגות
- סוגים שונים של לקות שכלית
- בעיות נשימה
- קושי ביציאה ובמתן שתן
- עקמת בעמוד השדרה
- בעיות הורמונליות (כגון הפרעות בתפקוד בלוטת התריס או התפתחות מינית מוקדמת)
- הידרוצפלוס (תופעה הנגרמת כתוצאה מחסימת המעברים בין חדרי המוח אל תעלת השדרה, האחראית לניקוז הנוזל המוחי השדרתי (CSF), בעקבות דימום, שבץ מוחי, מום מולד, או סיבוכים אחרים לאחר הלידה. החסימה גורמת ללחץ תוך-גולגולתי, שמשפיע לרעה על תפקודיים מוחיים ומוטוריים)
הטיפול בשיתוק מוחין:
כיום אין טיפול שמרפא שיתוק מוחין, אך ישנם טיפולים אשר נועדו לשפר את איכות חיי המטופל. בשיתוק מוחין מולד הילדים נמצאים במעקב במסגרת מכונים להתפתחות הילד ושם בונים להם תוכנית טיפול שיקומית לטווח הארוך. חלק מן הילדים נמצאים במסגרות חינוכיות המיועדות לילדים עם לקויות מוטוריות ומסגרות מיוחדות אחרות בהתאם לתפקודם וצורכיהם.
הטיפול מורכב מטיפול שיקומי: פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאיות תקשורת, טיפולים אורתופדיים ובנוסף התאמת אמצעי עזר לתפקוד היום יומי כגון: עמידונים, הליכונים, וכיסאות גלגלים.
לסיכום: שיתוק מוחין נגרם בשל סיבות שונות, הגורמות לנזק מוחי במהלך ההריון, במהלך הלידה או בגיל הינקות, בשלב בו המוח מתפתח. הנזק המוחי גורם לפגיעה בתפקוד המוטורי ובחלק מהמקרים גם לבעיות בשפה, בראייה או בעיות אחרות. אין דרך לרפא שיתוק מוחין. יחד עם זאת, ניתן לסייע בדרכים שונות לשפר את תפקודו של הילד. לכן, חשוב להקפיד על אבחון מוקדם וטיפול בהתאם לסימנים. כל ילד עם שיתוק מוחין זקוק למעקב וטיפול רב-מערכתי, הכולל: פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וקלינאית תקשורת; מעקב וטיפול רפואי, על ידי רופאים מומחים: נוירולוג ילדים, אורתופד, נוירוכירורג, רופא עיניים, רופא גסטרו; חשובה גם הערכה של דיאטנית ילדים ותמיכה רגשית, טיפול פסיכולוגי ומציאת מסגרת חינוכית מתאימה לילד. בהתמודדות עם מחלה כרונית, ממנה סובל הילד (כגון: שיתוק מוחין), חשובה מאד גם התמיכה לכל בני המשפחה, בעזרת ארגונים ואגודות המסייעות להורים.