על פי תפיסת הרפואה המודרנית, קיים טווח של מצבי בריאות וחולי בעלי גורמים ביולוגיים, רפואיים וחברתיים. רק מתוך ידיעה כיצד לשלב את כל ההיבטים האלה, יצליח הרופא הטוב לקדם את בריאות מטופליו.
רפואת השיניים, בדומה לשאר תחומי הרפואה, דוגלת בגישה זו. תחום רפואת השיניים הקהילתית, המוכר כאחת מתשעה התמחויות ברפואת השיניים בישראל, עוסק בהעמקת הבנת ההיבטים החברתיים, נפשיים, קהילתיים, התנהגותיים, סביבתיים, תרבותיים, וכלכליים - מעבר להתייחסות הביולוגית והקלינית.
רפואת השיניים הקהילתית עוסקת בשלוש רמות:
- הסיבה (האתיולוגיה) לתחלואה.
- הטיפול המעשי בתחלואה.
- מניעת התחלואה וקידום הבריאות.
הסיבה:
כדי להבין לעומק את המקורות לבריאות וחולי חייבים להבין בין השאר את ההיבטים הקהילתיים הרלוונטיים . ללא הבנה זו אין כל אפשרות להעניק טיפול אופטימלי.
רופא שיניים טוב חייב, בשלב הראשון של טיפולו, לקבוע אתהאבחנה, שחייבת להתייחס גם לסביבת המטופל = האבחנה הקהילתית.
לדוגמא:
אם הסיבה לעששת קשורה להרגלי התזונה, בוודאי שהרגלים אלה אינם "אינידיבידואליים" למתרפא הבודד כי אם, בדרך כלל משותפים לכלל הקהילה בה הוא חי.
הטיפול:
טיפול אופטימלי חייב להתחשב בסביבה החברתית בה חי המטופל. על פי תפיסת רפואת השיניים הקהילתית אין לחכות עד אשר מטופלים יגיעו למרפאות שיניים לטיפול. אחד היעדים היא להגביר ניצול של השירותים הקיימים. לכן יש היגיון וחשיבות בתוכניות יציאה (outreach) לקהילה, באמצעות "תוכניות קהילתיות" מאורגנות, תוך הקפדה על הגדרת אוכלוסיית היעד, קביעת מטרות, איתור מכשולים פוטנציאליים, השתתפות קהילתית פעילה בכל השלבים, ניתור והערכה.
לדוגמא:
מטופל שחי בסביבה שמזניחה את בריאותה, לא יטפל בעצמו עד אשר תתבסס נורמה חברתית של טיפול בשיניים.
המניעה:
אחד מעקרונות היסוד ברפואת שיניים קהילתית הוא שמניעה ראשונית, חינוך לבריאות וקידום בריאות בכל הדרכים הקיימות, תמיד יהיוהבסיס לכל פעילות קהילתית. הניסיון ההיסטורי מצביע על כך שעיקר קידום הבריאות ברפואת שיניים, כמו בכל הרפואה, הושג הודות למניעה ראשונית.
לדוגמא:
לפלואוריד במים ובמשחות השיניים מייחסים עיקר התרומה במניעה הדרמטית של עששת בעשורים האחרונים.