זכינו לשמוע את סיפורה הבלתי נתפס של שורדת השואה הגברת שרה ברוכי

שרה, בת למשפחת קמפניינו וקאסוטו, הייתה רק בת 3 וחצי כשהגרמנים פלשו לפירנצה שבאיטליה שם חיה עם משפחתה.
שרה וילדי המשפחה נשלחו למקומות מסתור, תחילה במנזר ולאחר מכן הועברו למשפחות אשר סייעו ונתנו מחסה לילדי המשפחה בהם: היא, אחיה וארבעת בני דודה, בהם תינוקת בת 40 יום שלא שרדה.
שרה הקטנה ואמה היו בדרכן למנזר, אמא של שרה אמרה לה כך: "שרה, מהיום את לא שרה, את אמיליה". בשל היותה ילדה קטנה, הסתגלה בקלות לחיי המנזר, בשונה מבת דודה שושנה, אשר נתקלה בקשיים רבים. היא מספרת שבלילה שושנה היתה יורדת ממיטתה, ועוברת למיטתה של שרה, מתכסה עד מעל הראש בשמיכה, ומזכירה לה: "שרה, את לא אמיליה, את שרה, ובואי נגיד יחד "שמע ישראל".
בשל החשש לכך שהמנזר איננו מקום בטוח, דאגה לה אמה חולדה למקום מסתור נוסף בבית משפחת קונטי, שם גדלה שרה עד לסיום המלחמה.
ומה עלה בגורלה של שרה ומשפחתה?
אביה של שרה , שאול קאסוטו נרצח באושוויץ, הדוד הרב נתן קאסוטו נרצח בצעדת המוות ודודתה, הגברת חנה קאסוטו שרדה את אושוויץ וזכתה להתאחד עם ילדיה.
חנה עלתה לארץ והחלה לעבוד כלבורנטית באוניברסיטה העברית בירושלים. באפריל 1948 עלתה בשיירת הרופאים ועובדי הדסה להר הצופים. השיירה הותקפה באש עזה וחנה נרצחה בטבח השיירה.
שרה מספרת על כך שחמשת הילדים, היא אחיה ושלושת בני דודה הקימו משפחות, בורכו ברוך ה' בילדים נכדים ונינים, אשר נושאים את הלפיד שמסרה להם אמה חולדה, ומעבירים אותו הלאה לדורות הבאים.
לפני פחות משנה ולאחר 79 שנים שאמה חולדה אספה אותה מהמשפחה המאמצת, שרה איתרה את הנכדה של משפחת קונטי שהסתירה אותה בביתה והיום שתי המשפחות בקשר הדוק.
שרה ברוכי היקרה, תודה שהקדשת עבורנו מזמנך וסיפרת לנו את סיפורך המרגש ומעורר ההשראה

בתמונות: שרה בילדותה עם משפחתה והיום עם בתה ונכדיה בטקס שנערך הבוקר בהדסה עין כרם.