פרקינסון

• גיל – נדירים אנשים צעירים המאובחנים כחולי פרקינסון. זוהי מחלה שלרוב מתחילה בעשור השישי לחיים, כשהסיכון להתפתחותה עולה עם הגיל.
• תורשה - חולה פרקינסון במשפחה הקרובה מעלה את הסיכון להתפתחות המחלה, אם כי מדובר בעלייה של פחות מ- 5%. מחקרים עדכניים מעידים על כך שגנים רבים ושונים עלולים לתרום בצורה משולבת להתפתחות המחלה.
• מין – גברים נוטים לפתח פרקינסון יותר מנשים.

התסמינים של מחלת פרקינסון מתפתחים באופן הדרגתי. בתחילה כמעט שלא מבחינים בהם, אולם בהמשך הם מתקדמים וגורמים למטופל למגבלה תפקודית קשה.

1. רעד של הגפיים.
2. קשיון שרירים באופן שמקשה לעשות תנועות.
3. האטה בתנועות הגוף.
4. קושי בהליכה וחוסר יציבות.
5. שינויים בדיבור ובכתיבה.
6. שינויים במבע הפנים.
7. מצבי רוח משתנים 
8. איבוד זיכרון וחשיבה איטית
9. קשיים בבליעה ובלעיסה
10. בעיות בדרכי השתן או עצירות
11. בעיות עור
12. בעיות שינה

דרכי הטיפול:

למרבה הצער, אין כיום טיפול שיכול לרפא את מחלת הפרקינסון, אולם ניתן להביא לשיפור ניכר בתסמיני המחלה. התגובה הראשונית לטיפול התרופתי במחלת פרקינסון היא במקרים רבים שיפור ניכר בסימפטומים, אולם עם הזמן פוחתת יעילות התרופות והתועלת מהשימוש בהן הופכת לפחות עקבית. יחד עם זאת, עדיין ניתן לשלוט בסימפטומים בצורה סבירה בעזרת טיפול תרופתי. הרופאים עשויים להמליץ בנוסף לטיפול התרופתי על שינויים באורח החיים, לרבות פיזיותרפיה, תזונה בריאה ופעילות גופנית. במקרים מסוימים, גם ניתוח יכול לעזור.

תרופות- התרופות יכולות לסייע לבעיות הליכה, בעיות בתנועה ורעד, על ידי הגדלה של אספקת הדופמין למוח. בגלל שדופמין לכשעצמו אינו יכול להיכנס למוח, אין טעם במתן ישיר של תוספת דופמין.

פעילות גופנית- הפעילות הגופנית אשר חשובה לבריאות באופן כללי מקבלת חשיבות יתר עבור חולי פרקינסון. טיפול מסוג זה מומלץ מאד מאחר שהוא יכול לסייע בשיפור התנועתיות, טווח התנועה, חוזק השרירים ושיווי המשקל. למרות שהתרגילים אינם יכולים לעצור את התקדמות המחלה, חיזוק השרירים תורם לתחושת המסוגלות והביטחון העצמי.

קלנאית תקשורת - טיפול אצל קלינאי תקשורת עשוי לשפר את בעיות הדיבור והבליעה

ניתוח:
גירוי (סטימולציה) של האזורים העמוקים במוח הוא הניתוח הנפוץ ביותר לטיפול במחלת פרקינסון. במהלך הניתוח משתילים אלקטרודה בתוך האזורים במוח אשר שולטים על התנועה. מידת הגירוי שנוצר על ידי האלקטרודה נשלטת על ידי מכשיר דמוי קוצב שמושתל מתחת לעור, בחלקו העליון של החזה. חוט הנמשך מתחת לעור מחבר את המכשיר אל האלקטרודה.
גירוי האזורים העמוקים במוח מיועד עבור חולים אשר נמצאים בשלבי מחלה מתקדמים ושהתגובות שלהם לטיפול באמצעות לבודופה אינן יציבות. השתלת האלקטרודה עשויה לשפר את יעילות התרופות ולהפחית תנועות בלתי רצוניות. הטיפול משפיע בצורה טובה במיוחד על הרעידות.
החדרת האלקטרודה למעמקי המוח אינה עוזרת במצבי דמנציה (ניוון הפעילות הקוגניטיבית של המוח) ואף עלולה להחמיר את המצב. הניתוח אינו יעיל עבור אנשים שלא מגיבים לטיפול באמצעות לבודופה-קרבידופה.
כמו כל ניתוחי המוח, גם ניתוח זה מלווה סיכונים. ביניהם סיכון לשטף דם במוח או תופעות דמויות שבץ. בנוסף קיים סיכון להתפתחות זיהום שמצריך החלפה של חלקי המכשירים המושתלים.
החלפת הסוללה שמפעילה את המכשיר מתחת לעור מתבצעת אחת לכמה שנים אגב התערבות כירורגית.

איך לומדים לחיות עם מחלת פרקינסון?

חשוב להיות במעקב רפואי מסודר ולהקפיד על הטיפול המומלץ. התאמה אישית של הטיפול והקפדה עליו מאפשרות להשיג הקלה ניכרת בתסמינים. כמו כן מומלץ לשמור על תזונה מאוזנת שעשירה בסיבים תזונתיים כדי למנוע עצירות.
כדי לשמור ככל האפשר על העצמאות יש להיעזר בטיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק. בשלב מתקדם יותר של המחלה חשוב מאוד לסדר את בית המגורים באופן שיאפשר ניידות מקסימלית חרף הקושי בהליכה. כך, למשל, יש להוציא את השטיחים מהבית ולהתאים את חדר המקלחת ואת חדר השירותים לנוחיותו של המטופל.

לאחר התקדמות נוספת של המחלה יזדקק המטופל לעזרה של מטפל או של מטפלת במשך כל שעות היממה. כדאי להיערך לכך בעוד מועד. לשם כך ניתן לפנות לאנשי הצוות במרפאה (רופא המשפחה, האחיות או העובדת הסוציאלית) ולקבל הדרכה בפנייה לביטוח הלאומי לקבלת סיוע.