אוסטאופורוזיס

מרפאת אוסטאופורוזיס ומשק הסידן והמינרלים

במסגרת מרפאת אוסטאופורוזיס אנו מאבחנים ומטפלים במטופלים הסובלים מירידה במסת העצם, שברים בעצמות והפרעות במשק הסידן והפוספט. אנו מטפלים בנשים ובגברים עם אוסטאופורוזיס על רקע הפסקת המחזור (מנופאוזה בנשים), חסר בהורמוני מין בנשים ובגברים על רקע מחלות גידוליות כמו גידולים של יותרת המוח, סרטן השד והערמונית, הפרעות אכילה, מחלות דלקתיות, נטילת תרופות הפוגעות בבריאות העצם. אנו מאבחנים ומטפלים בחסר ויטמין D על רקע העדר חשיפה לשמש ניתוחים להשמנה, מחלות כבד ותרופות נוירולוגיות.

חולים עם הפרעה במשק הסידן (עודף או חסר) על רקע פעילות יתר ותת פעילות של בלוטת יותרת התריס (פאראטירואיד) – היפרפאראטירואידיזם והיפופאראטירואידיזם על רקע גידולים שפירים וממאירים ותסמונות אנדוקריניות משפחתיות עוברים הערכה כוללת על ידי צוות הכולל אנדוקרינולוג ובמידת הצורך גם כירורג אנדוקריני, רופא אף אוזן וגרון, רנטגנולוג, מומחה רפואה גרעינית וגנטיקאי.

מרפאת אוסטאופורוזיס מעניקה אבחון וטיפול במחלות עצם נדירות כולל: הפרעות במשק הפוספט, היפופוספאטאזיה, מאסטוציטוזיס, אוסטיאוגנסיס אימפרפקטה, ומחלת פג'ט של העצם.

במסגרת המעבדה המרכזית של בית החולים מבוצעות בדיקות דם ייחודיות להערכת סמני שחלוף העצם.

בדיקות צפיפות עצם נערכות במכון לאוסטאופורוזיס בהדסה הר הצופים.

מה זה אוסטאופורוזיס?

אוסטאופורוזיס (בריחת סידן, דלדול עצם. באנגלית: Osteoporosis) היא דלדול של העצם- העצם הופכת להיות פחות דחוסה וצפופה, ועל כן חשופה יותר לשברים.
העצם היא רקמה חיה, ובמשך כל החיים מתקיימים בה תהליכים של פירוק ושל בנייה. כמויות קטנות של עצם נהרסות ומוחלפות בעצם חדשה. בתקופת הילדות, ובעיקר בתקופת ההתבגרות, נבנית מסת העצם. עם סיום ההתבגרות, בין גיל 20 לגיל 30, מגיעים לכמות העצם המרבית.
כמות העצם המרבית שונה מאדם לאדם. את הכמות הזאת קובעים גורמים תורשתיים וגורמים סביבתיים. הגורמים הסביבתיים כוללים, בין היתר, תזונה, פעילות גופנית, מחלות וטיפולים שונים שנעשו במהלך השנים.
בעשורים השלישי והרביעי שווה קצב הפירוק של העצם לקצב הבנייה, כך שכמות העצם אינה משתנה. לאחר מכן - במיוחד אצל נשים לאחר הפסקת המחזור - עולה קצב הפירוק של העצם על קצב הבנייה, ולכן יש ירידה הדרגתית ומתמשכת בכמות העצם ובצפיפותה.
קצב איבוד העצם הוא איטי יחסית: בין 1% לכמה אחוזים בודדים בשנה. אולם לאורך שנים מדובר באובדן מצטבר משמעותי, שאליו מתלווים שינויים במבנה העצם. התוצאה של תהליכים אלו היא ירידה בצפיפות העצם וחוזקה וסיכון גבוה יותר להופעת שברים.

אובדן של מסת עצם יכול להתבצע בדרגות חומרה שונות:
בתחילת התהליך, כשאובדן העצם מועט, מכונה המצב אוסטאופניה.
כאשר האובדן של מסת העצם הוא חמור, מכונה המצב אוסטאופורוזיס.

מהם גורמי הסיכון העיקריים להופעת אוסטאופורוזיס?

  • מין: נשים מצויות ברמת סיכון גבוהה יותר מאשר גברים.
  • גיל: מבוגרים מצויים בסיכון גבוה יותר מאשר צעירים. המצב שכיח יותר בנשים בגיל המעבר ובגברים בני 70 שנים ויותר.
  • מבנה גוף: בני אדם קטנים ורזים מצויים בסיכון גבוה יותר מאשר אנשים גבוהים בעלי מבנה גוף מלא.
  • תורשה: מי שיש להם קרובי משפחה מדרגה ראשונה שלקו במחלה מצויים בסיכון גבוה יותר ממי שאין להם קרובי משפחה שלקו במחלה.
  • עישון:עישון הוא גורם סיכון למחלות רבות, ובהן מחלות עצם. בין היתר הוא מפחית את צפיפות העצם.
  • הפסקת המחזור החודשי בגיל צעיר (חשיפה נמוכה לאסטרוגן): נשים שאצלן הופיע המחזור בגיל מבוגר יחסית והפסיק בגיל צעיר יחסית חשופות יותר לאוסטאופורוזיס מאשר נשים שאצלן הופיע המחזור בגיל צעיר והסתיים בגיל מבוגר.
  • הפרעות אכילה כמו אנורקסיה או בולימיה.
  • צריכה מופרזת של אלכוהול.
  • צריכה מוגברת של קפאין (יותר מ־2 מנות שתייה ביום המכילות קפאין).
  • מחלות כרוניות שונות כמו דלקת מפרקים כרונית, פעילות יתר של בלוטת התריס, סוכרת ארוכת שנים, אי־ספיקת כליות, מחלות מפרקים אחרות, מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD), מחלת גושה, מחלת העצמות הפריכות (אוסטיאוגנזיס אימפרפקטה), איידס או נשאות של HIV, מחלות הורמונליות שונות (כמו מחלת קושינג) והיפוגונדיזם (ירידה בייצור הטסטוסטרון בגברים).
  • שימוש ממושך בתרופות מסוימות כמו תרופות ממשפחת הסטרואידים (למשל פרדניזון), תרופות לטיפול באפילפסיה (כמו קרבמזפין ופניטואין), תרופות לטיפול בסרטן השד (כמו לטרוזול) ותרופות אחרות לטיפול בסרטן.
  • שכיבה ממושכת - למשל בעקבות מחלה.
  • שברים בעבר שלא נגרמו כתוצאה מטראומה.
  • חוסר בוויטמינים ובמינרלים ובעיקר חוסר בוויטמין D ובסידן.

מהם התסמינים של אוסטאופורוזיס?

אוסטאופורוזיס היא לרוב "מחלה שקטה": היא הולכת ומתפתחת בהדרגה בלי שחשים בה משום שהיא אינה גורמת לכאבים כלשהם. נוסף על כך, התסמין העיקרי שלה - הנטייה ללקות בשברים - עלול שלא להתגלות במשך שנים רבות פשוט משום שהחולה במחלה לא סבל משברים כלשהם. מסת העצם עלולה לקטון בעשרות אחוזים לפני שיופיעו שברים שיביאו לאבחון המחלה. השברים שנגרמים בגלל בריחת סידן יכולים להופיע כמעט בכל עצם בגוף, אולם הם שכיחים במיוחד בחוליות עמוד השדרה, בשורש כף היד ובצוואר הירך.
בחוליות עמוד השדרה יכולה המחלה לבוא לידי ביטוי לא רק בשברים אלא גם בעקמת, באובדן גובה, בהגבלות תנועה ובכאבים מתמשכים ולכן, בגיל המבוגר חשוב להיות במעקב של הרופא או של האחות אחרי הגובה והמשקל.
ההשלכות של שברים בצוואר הירך הן לרוב הקשות ביותר שכן הם מחייבים ניתוח, אשפוז ושיקום ממושך. יתר על כן, בשנתיים הראשונות לאחר השבר גדל הסיכון לתמותה.

מהם סימני האזהרה שמחייבים פנייה מיידית לרופא?

לדלדול העצם כשלעצמו - כפי שצוין - אין סימני אזהרה. כל חשד לשבר מחייב, כמובן, פנייה לקבלת עזרה רפואית. אם אובחן שבר לאחר נפילה לא קשה (שלא בעקבות טראומה או תאונה) או לאחר מעידה, מדובר כנראה באוסטאופורוזיס - במיוחד אם מדובר במטופל מבוגר. במקרה כזה יש לפנות לרופא כדי לקבל אבחנה מדויקת והוראות טיפול.

מהו שיעור החולים באוסטאופורוזיס?

שיעור הסובלים מאוסטאופורוזיס בכלל האוכלוסייה עומד על כ־7%. בקרב בני 50 ויותר (נשים וגברים) מדובר בשיעור של יותר מ־20%.

כמה זמן אוסטאופורוזיס נמשך?

אוסטאופורוזיס היא מצב כרוני. ברגע שהמחלה אובחנה, היא נשארת לכל החיים. אי־אפשר לרפא אותה, אפשר לכל היותר להאט את החמרתה באמצעות תרופות ושינוי אורח החיים. מכך משתמע כי ככל שמאבחנים את המחלה מוקדם יותר, כך ניתן להפחית את נזקיה.

איך מאבחנים אוסטאופורוזיס?

האבחנה נעשית באמצעות בדיקת צפיפות עצם (DXA). זוהי בדיקה שמומלץ לכל אישה לעשות אותה אחת לחמש שנים החל מגיל 65 שנים ולגברים - החל מגיל 70 שנים. לנשים ולגברים שמצויים בסיכון מוגבר ללקות באוסטאופורוזיס מומלץ לעשות את הבדיקה הזאת לראשונה כבר בגיל 50.

כפי שצוין קודם לכן, זיהוי מוקדם של דלדול העצם מאפשר להתחיל בטיפול שעוצר את התהליך או לפחות מאט אותו.
דרך אחרת לאבחן אוסטאופורוזיס היא בעקבות שבר שנגרם שלא כתוצאה מטראומה או עקב נפילה שלא מגובה (בעקבות מעידה).

פרטי קשר

כתובת

כתובת

הדסה עין כרם
מרכז לזימון תורים

מרכז לזימון תורים

 
מרפאה
 
שעות פעילות

שעות פעילות

ימים ב' ו-ד' 08:30-14:00.