מהי מיגרנה?

מיגרנה היא כאב ראש כרוני חזק שעלול להימשך שעות ואפילו ימים. לעיתים קרובות מתלווים למיגרנה סימפטומים כמו בחילה, הקאה, רגישות מוגברת לאור ולרעש ובעיות ראיה. אצל חלק מהסובלים ממיגרנה יש תחושות מוקדמות או סימני אזהרה טרם התפתחות כאב ראש חזק, המכונים אאורה (aura) . הם כוללים הבזקי אור, נקודות שחורות בשדה הראיה או תחושות עקצוץ בידיים או ברגליים. האאורה יכולה להופיע גם במהלך התפרצות כאב הראש.

למרות שלא ניתן לרפא מיגרנה לחלוטין, טיפול תרופתי נאות עשוי להפחית את תדירות התקפי המיגרנה ואת חומרתם. כאשר טיפול אינו יעיל דיו, כדאי לפנות שוב לרופא או למרפאת כאב ייעודית על מנת לנסות טיפול תרופתי אחר. השילוב של טיפול תרופתי עם שינויים באורח החיים יכול להוביל להטבה משמעותית של הסימפטומים ולתרום לשיפור איכות החיים.

סברה מדעית מקובלת היא שהתקפי מיגרנה נגרמים בעקבות שינויים ברמות של חומרים כימיים במוח, ובעיקר מדובר על ירידה ברמות הסרוטונין (מעביר מסרים עצביים). רמות נמוכות של סרוטונין עלולות לגרום לעווית (התכווצות פתאומית) בכלי הדם בחלק מסוים של המוח. עווית מעין זו גורמת להיצרות של כלי הדם ועלולה להוביל להתפתחות הסימפטומים של אאורה.

לאחר העווית מתרחב כלי הדם וזה כפי הנראה מה שגורם להתפרצות כאב הראש. הסיבה שבעטיה חלה נפילה ברמות הסרוטונין עדיין אינה מובנת במלואה.

מדענים סבורים ששינויים ברמות ההורמונים קשורים באופן הדוק להתפרצות המיגרנה. חלק מהנשים הלוקות במיגרנה מדווחות על שכיחות גבוהה יותר של התקפים בסביבות מועד הווסת שלהן. תופעה זו ידועה כמיגרנה ווסתית.

העליות והירידות ברמות ההורמונים הן כנראה הסיבה לכך שיותר נשים סובלות ממיגרנה בהשוואה לגברים. ממש לפני הופעת הווסת חלה נפילה ברמות האסטרוגן בדם. כפי הנראה עצם השינוי ברמת ההורמון הוא שגורם להתפרצות המיגרנה ולא הרמה הנמוכה של האסטרוגן בדם.

התקפי מיגרנה ווסתית עלולים להתפתח החל מיומיים לפני הווסת ועד 3 ימים לאחר הופעתה. כ-14% מתוך הנשים שלוקות במיגרנה חוות התקפי מיגרנה אך ורק בסמוך למועד הופעת הווסת שלהן. מצב זה ידוע כמיגרנה ווסתית טהורה. עם זאת, יתכן שהתקפים נוספים יופיעו גם במועדים אחרים במהלך החודש, מצב שמאפיין כ-60% מכלל הנשים שסובלות ממיגרנה.

חוקרים הצליחו לזהות גורמים שמעוררים את התקפי המיגרנה. אלו כוללים גורמים רגשיים, גופניים, תזונתיים, סביבתיים ורפואיים.
שוקולד, פירות הדר וסוגים שונים של גבינה צהובה עלולים לעורר התפתחות התקף מיגרנה.

מיגרנה היא תופעה שפוגעת באישה אחת מתוך 4, בשעה שהשכיחות אצל גברים נמוכה בהרבה, גבר אחד מתוך 12 מפתח מיגרנה. מדענים סבורים שנשים לוקות יותר במיגרנה עקב השפעת ההורמונים הנשיים. ידוע שחלק מהנשים מועדות להתקפי מיגרנה בסמוך להופעת הווסת.

למרות שמיגרנה יכולה להתפתח גם בקרב אנשים מבוגרים, על פי רוב ההתקפים מופיעים כבר בילדות או בשנות הבגרות המוקדמות. 90% מהסובלים מדווחים שההתקף הראשון התפרץ בטרם מלאו להם 40.

סוגי המיגרנה:

מקובל לחלק את המיגרנות לשני סוגים, הקלאסי והנפוץ.

• מיגרנה קלאסית – כאב הראש כולל גם סימפטומים של אאורה.
• מיגרנה נפוצה – כאב הראש אינו מלווה בתחושות מוקדמות דוגמת אאורה.

אנשים מסוימים חווים התקפי מיגרנה בתדירות גבוהה, עד מספר פעמים בשבוע, ולעומתם יש כאלו החווים התקף רק מדי פעם, ולעיתים בהפרש של מספר שנים.

למרות שלא כול המיגרנות הן בעלות סימפטומים זהים, עדיין הסימפטום העיקרי של המיגרנה הוא כאב ראש בדרגה מתונה עד חמורה. כאב הראש מופיע בדרך כלל באזור המצח או בצד אחד של הראש. עם זאת, במהלך התקף המיגרנה, עלול הכאב לשנות את מקומו או להתפשט לשני צידי הראש. לרוב יש לכאב תחושה של פעימה או רטט.

• הכאב מחמיר עם כל תנועה או פעילות גופנית.
• הכאב מפריע לתפקוד היומיומי.
• הכאב מלווה בבחילה עם או ללא הקאה.
• כאב הראש מלווה ברגישות מוגברת לאור ולרעש.

אם הסימפטומים לא מטופלים הם עלולים להימשך בין 4 שעות ועד 3 ימים. בדרך כלל בין התקף מיגרנה אחד למשנהו נעלמים כל הסימפטומים שמתלווים להתקף. חלק מהאנשים מספרים שהם חשים עייפות לאחר התקף. תחושה זו עלולה להימשך מספר ימים לאחר שהתקף המיגרנה כבר חלף.

תדירות התקפי מיגרנה יכולה להשתנות ממספר התקפים בחודש עד להתקף אחד מידי מספר חודשים.

סימפטומים של מיגרנה קלאסית (עם אאורה)
המשמעות של אאורה היא אזהרה. המונח "אאורה" נועד לתאר את הסימפטומים שאנשים חווים לפני התפרצות כאב הראש. 20%-25% מהלוקים במיגרנות מדווחים על סימפטומים של אאורה.

סימפטומים אלו עלולים לכלול:

• בעיות ראיה – הפרעות בשדה הראיה כמו הבזקי אור, צורות זיגזג, נקודות שחורות ושיבושים אחרים ביכולת הראיה.
• בעיות תחושה או נוקשות – עקצוצים ודקירות באזורי הצוואר, הכתפיים או הגפיים. חלק מהלוקים עלולים להרגיש נוקשות של שרירים.
• בעיות קואורדינציה – אנשים מסוימים עלולים לאבד את יכולת ההתמצאות או את שיווי המשקל שלהם.
• קשיי דיבור – קושי בביטוי עצמי ראוי או קושי בבחירת המילים המתאימות.
• אבדן הכרה – מצב זה מתרחש לעיתים נדירות בלבד.

הסימפטומים של אאורה מתחילים בדרך כלל 15 דקות עד שעה לפני התפרצות ההתקף. יתכן גם מצב שבו אאורה מופיעה עם כאב ראש חלש בלבד.

• בחילה – החולים עלולים להרגיש בחילה חזקה שמלווה לעיתים בהקאה
• רגישות מוגברת – אנשים הלוקים במיגרנות עלולים להיות רגישים מאד לאור, לרעשים או לריחות. מסיבה זו רבים מהסובלים ממיגרנה מעדיפים לנוח בחדר שקט וחשוך
• סימפטומים נוספים
• קשיי ריכוז
• הזעה
• תחושת חום או קור עזה
• כאבי בטן שעלולים לגרום לפעמים לשלשול
• תכיפות במתן שתן

לא כולם חווים את כול הסימפטומים. לרוב הם אינם מופיעים כולם ביחד.

בדרך כלל הסימפטומים של מיגרנה נפוצה מתפתחים בו זמנית עם הופעת כאב הראש ונעלמים כשהוא חולף.

ללא קשר לתופעת האאורה, לאדם שסובל ממיגרנה יכולות להיות תחושות מוקדמות מספר שעות או ימים לפני שמתפרץ כאב הראש.

תחושות אלה כוללות:

• הרגשה של התרוממות רוח או המון אנרגיה
• תשוקה לממתקים
• צימאון
• ישנוניות
• נטייה להתעצבן בקלות
• דיכאון
  

הטיפול במיגרנה:

נכון להיום, לא קיים טיפול שמרפא מיגרנה. יחד עם זאת ישנם טיפולים (רובם תרופתיים) אשר יכולים להקל במידה כזו או אחרת על הסימפטומים או להפחית את מספר ועוצמת ההתקפים. מציאת הטיפול היעיל ביותר עבור מטופל עלולה לארוך זמן. יתכן שהרופא ינסה מספר סוגי תרופות או שילובים ביניהן כדי לאתר פתרון מיטבי.

טיפולים משלימים כמו אקופונקטורה (דיקור) ושיאצו יכולים להביא הקלה על התקפי המיגרנות. מספר סקירות של מחקרים רפואיים הראו שטיפול בדיקור סיני (אקופונקטורה) הניב פחות כאבי ראש והתקפי מיגרנה בקרב המטופלים. למעלה מזאת, לאחר 8 שבועות של טיפול הסתבר שמטופלים אשר קיבלו רק טיפול בדיקור חוו פחות כאבי ראש בהשוואה לאלו שקיבלו טיפול תרופתי של משככי כאב.

טיפול בפולס מגנטי:

מחקר שנערך לאחרונה על ידי ד"ר ריצ'רד ליפטון ועמיתיו מאינשטיין קולג' לרפואה בניו-יורק, בחן את היעילות של מתקן ידני נישא, המקרין פולסים מגנטיים לאחורי הראש, כאמצעי לטיפול במיגרנה. המחקר שנערך ב- 18 מוקדים שונים ברחבי ארה"ב מצא את הטיפול כבעל יעילות טובה עבור הסובלים ממיגרנה המלווה באאורה. המחקר מומן על ידי חברת Neuralieve שפיתחה את המכשיר ותוצאות המחקר פורסמו בעיתון הרפואי היוקרתי לנצט.

הטיפול התרופתי:
התרופות שמשמשות לטיפול במיגרנה שייכות לשתי קטגוריות עיקריות, נוגדות כאב ומונעות מיגרנה.

תרופות נוגדות כאב:
רופות נוגדות כאב מיועדות לטיפול אקוטי. ניתן ליטול את התרופות הללו בעת התקף, כי הן נועדו לעצור במידה כזו או אחרת את התפתחות הסימפטומים שכבר התחילו.

תרופות מונעות מיגרנה:
את התרופות למניעת מיגרנה יש ליטול באופן שוטף, לעיתים על בסיס יומי, כדי להפחית את תדירות ההתקפים ואת עוצמתם.

הבחירה בשיטה טיפולית שתשלוט ביעילות מרבית בהתקפי המיגרנה תלויה בתדירות ובחומרת כאבי הראש, במידת ההפרעה שהם גורמים לתפקוד היומיומי ובבעיות בריאותיות אחרות שעלולות להיות למטופלים.

חלק מהתרופות אינן מומלצות לשימוש בתקופת ההיריון או בעת הנקה, או שאינן מתאימות לטיפול במיגרנה אצל ילדים ומתבגרים. הרופא המטפל יוכל להתאים את התרופות לפי הנתונים האישיים של המטופל.

טיפול בהתקפי מיגרנה ווסתית:
התקפי מיגרנה ווסתית מתרחשים על פי רוב בסמוך להופעת הווסת, מיומיים לפני היום הראשון להופעת הדימום הווסתי ועד יומיים לאחריו. בדרך כלל סוג זה של מיגרנה מטופל באמצעות תרופות נגד כאב ממשפחת נוגדי דלקת לא-סטרואידים (NSAID's) ותרופות ממשפחת טריפטאנים. גם מדבקות של ההורמון אסטרוגן עשויות לסייע.

תרופות ללא מרשם נוגדות כאב:
נוגדי הכאב הם 'קו ההגנה' הראשון נגד מיגרנה. השפעתם נוטה להיות יעילה יותר אם מתחילים בנטילתם מיד עם הופעת הסימנים הראשונים של התקף הכאב, כי אז יש לתרופה מספיק זמן להיספג למחזור הדם ולהקל על הסימפטומים.

לא מומלץ ליטול נוגדי כאב רק כשכאב הראש הופך להיות ממש חזק, כי עד שהתרופה תיספג ותפעל כבר יהיה מאוחר מדי. מסיבה זו עדיפים נוגדי הכאב הנוזליים (כמוסות ג'ל), או כאלו שמתמוססים במים ונספגים מהר לגוף.

תרופות נוגדות בחילה:
כאשר התקפי המיגרנה מלווים בבחילה ניתן ליטול תרופות נוגדות בחילה. הרופא ימליץ על תרופה מתאימה שניתן לנטלה יחד עם נוגדי הכאב. בדומה לנוגדי הכאב, תרופות להקלה על בחילה פועלות טוב יותר אם נוטלים אותן מיד עם הופעת הסימפטומים של המיגרנה. מרבית נוגדי בחילה משווקים בצורת כדורים, אך יש גם נרות נוגדי בחילה לשימוש דרך פי הטבעת.

תרופות משולבות:
קיימות מספר תרופות המשלבות נוגדי כאב עם נוגדי בחילה שאינן מצריכות מרשם רופא.
ראוי לזכור שלפעמים מינון החומרים הפעילים נוגדי הכאב, או נוגדי הבחילה, עלול להיות נמוך מכדי להקל על הסימפטומים. לפיכך ראוי לשקול להשתמש בתרופות שונות. מומלץ להיוועץ ברופא או ברוקח.
ויסות עצבי נעשה ע״י מכשירים שמגרים את המוח ומערכת העצבים בעזרת גלים אלקטרומגנטיים. טיפול זה יכול להיות אפשרות למטופלים שמעדיפים להימנע מטיפול תרופתי או שהתסמינים שלהם לא מגיבים לטיפול תרופתי. בחלק מהמכשירים ניתן להשתמש בבית וחלקם מצריכים הגעה למרפאה או לבית החולים.

מניעה:
מניעה והפחתה של התקפי מיגרנה
למרות שאין ריפוי למיגרנה, ניתן לצמצם את תדירות ההתפרצויות ולהפחית מחומרת הכאב והסימפטומים הנלווים. הדבר מושג באמצעות טיפול תרופתי, רפואה משלימה ובאמצעות נקיטת מספר צעדי מנע.

יומן מיגרנה:

ניהול 'יומן מיגרנה' עשוי לסייע לרופא לעקוב אחרי יעילות התרופות.
עקביות בנטילת תרופות - לעיתים יחלפו 3 חודשים עד שתורגש השפעתן המלאה של תרופות מסוימות, ולכן חשוב להמשיך ליטול אותן לפחות במשך תקופה זו, גם אם סבורים שהן לא עוזרות.
הימנעות מגורמים מעוררים - אחת הדרכים הטובות למניעת מיגרנה היא זיהוי הגורמים שמעוררים את ההתקפים. ניהול 'יומן מיגרנה' יכול להוות כלי סיוע יעיל. אם אדם נוטה לחוות התקפי מיגרנה לאחר אכילה של מזונות מסוימים, חשוב שיימנע מהם. הדברים תקפים גם לגבי מצבי סטרס למשל.
זיהוי סימני אזהרה - חלק מהאנשים שסובלים ממיגרנה מתחילים לחוש תחושות מוקדמות שעות או אפילו יממה לפני התפרצות ההתקף.
התחושות המוקדמות עלולות לכלול: שינויים במצב הרוח, עייפות, היפר-אקטיביות, תשוקה למזון מסוים.
כיוון שתחושות אלו אינן ייחודיות למיגרנה, קשה לעיתים לזהותן כסימני אזהרה המתריעים על התפתחות התקף.

שימוש בתרופות מנע:
תרופות העשויות למנוע התקפי מיגרנה ניתנות לאנשים שניסו שיטות מניעה אחרות בעבר, אך עדיין חווים התקפים. למרות שתרופות למניעת מיגרנה עשויות להועיל לכמעט מחצית מהלוקים בבעיה, רק 10% מכלל החולים נוהגים ליטול אותן.

טיפול מניעתי מתאים לאנשים שיש להם לפחות שני התקפי מיגרנה קשים בחודש, או שהתרופות שהם נוטלים להקלה על כאבי הראש אינן עוזרות, או כאשר הסימפטומים של המיגרנה כוללים אאורה ממושכת, חוסר תחושה או חולשה משמעותית.

תרופות המיועדות למניעת התקפי מיגרנה עשויות להפחית את תדירותם, לצמצם את עוצמתם ואת משך הזמן שהם אורכים. בנוסף לכך הן יכולות לשפר את היעילות של התרופות המשמשות להקלת הסימפטומים אשר ניטלות במהלך ההתקף. הרופא יכול להמליץ על נטילת התרופות למניעה על בסיס יומי, או כשיש צפי לגורם מעורר, דוגמת התקרבות המועד של הדימום הווסתי.

ברוב המקרים התרופות למניעה אינן מעלימות לחלוטין את כאב הראש ואף חלק מהן עלולות לגרום לתופעות לוואי משמעותיות. מנגד, כאשר התוצאות הטיפוליות טובות והמטופל לא חווה התקפים במהלך 6 חודשים עד שנה, עשוי הרופא להפחית בהדרגה את מינון התרופה ולבדוק אם המיגרנות לא חוזרות.

שינויים באורח החיים:
ניתן לבצע מספר שינויים באורח החיים שיש בכוחם לסייע בהפחתת תדירות ההתקפים וחומרתם.

הימנעו מגורמים שמעוררים את ההתקפים - אם מזונות מסוימים גרמו בעבר להופעת כאב ראש, הימנעו מאכילתם. אם ריחות מסוימים מהווים בעיה, התרחקו מהם, או מסכו אותם באמצעות ריח שאינו מפריע, או אווררו את המקום.
חשוב גם ליצור שגרת יום עם שעות שינה מסודרות ומספקות וארוחות קבועות. ככול הניתן מומלץ להימנע ממצבי סטרס (לחץ).

פעילות גופנית:
פעילות גופנית אירובית קבועה מפחיתה מתח ועשויה לסייע במניעת התקפי מיגרנה. לאחר אישור הרופא המטפל ניתן לבחור כל פעילות גופנית שגורמת להנאה, כולל הליכה, שחיה או רכיבה על אופניים. חשוב לבצע חימום מקדים, כי התחלה פתאומית של פעילות גופנית מאומצת עלולה להוביל להתפרצות כאב ראש.

השמנה:
השמנה נחשבת לאחד הגורמים להתפתחות של מיגרנה. לפיכך תזונה מוקפדת המלווה בפעילות גופנית סדירה עשויה לשמור על משקל תקין ולסייע במניעת מיגרנות.

סיבוכים של מיגרנה:
מספר סיבוכים רפואיים עלולים להיות קשורים למיגרנה.

שבץ איסכמי:
שבץ איסכמי מתרחש כשאספקת הדם למוח נחסמת על ידי קרישי דם או חומרים שומניים שעלולים להימצא בתוך כלי הדם. הסיכון של הלוקים במיגרנה ללקות בשבץ איסכמי גבוה במעט מזה של כלל האוכלוסייה. למרות שמיגרנה מוגדרת כגורם סיכון, עדיין לא ברור מדוע היא קשורה לשבץ מסוג זה. המקרים בהם התקף מיגרנה גורם לשבץ מוחי נדירים מאד.
גורם סיכון נוסף לשבץ איסכמי הוא השימוש בגלולות למניעת הריון מהסוג המשולב, כזה שמשלב אסטרוגן ופרוגסטרון. לפיכך נשים הסובלות ממיגרנה קלאסית עם אאורה צריכות להימנע משימוש בגלולות משולבות למניעת הריון. נשים שאצלן המיגרנה אינה כוללת סימפטומים של אאורה יכולות ליטול גלולות משולבות למניעת הריון.

אישה שנוטלת גלולות למניעת הריון מהסוג המשולב וחווה סימפטומים של אאורה או שהתקפי המיגרנה שלה הופכים לתכופים יותר, צריכה לפנות לרופא המטפל בהקדם האפשרי.

מחלות לב וכלי דם:
מחקר שהתפרסם בתחילת 2010 גילה שאנשים הסובלים ממיגרנה נמצאים בסיכון מוגבר להתפתחות מחלות לב וכלי דם (התקף לב, שבץ, מחלות לב איסכמית, צלעת כתוצאה ממחלת עורקים היקפיים ואף תמותה ממחלות לב), זאת ללא קשר לסוג המיגרנה – עם או ללא אאורה.

ממצאים אלו סותרים מחקרים קודמים שהצביעו על קשר בין מיגרנה קלאסית (עם אאורה) לבין מחלות לב וכלי הדם, אך לא מצאו קשר מובהק עם המיגרנה הנפוצה (ללא אאורה).

על פי המחקר שיעור הלוקים בסוכרת, ביתר לחץ דם ובעלייה ברמות הכולסטרול הייתה גבוהה יותר בקרב אנשים הסובלים ממיגרנה בהשוואה לקבוצת הביקורת שלא סבלה מכאבי ראש.

יחד עם זאת נמצא שבקרב אנשים הלוקים במיגרנה ללא אאורה, העלייה בסיכון להתקף לב ולהתפתחות צלעת הייתה נמוכה יותר, והסיכון לשבץ לא עלה כלל, בהשוואה לאנשים שהמיגרנה שלהם מלווה באאורה.

כשרופאים יוצרים תוכנית לטיפול במיגרנה הם צריכים להיות מודעים לסיבוכים ולנקוט באמצעים להפחתת גורמי סיכון כמו עודף כולסטרול, סוכרת, עישון, לחץ הדם והשמנה.

בעיות בתחום הבריאות הנפשית:
מיגרנה קשורה לעלייה בסיכון להתפתחות בעיות בתחום הבריאות הנפשית.

אלו כוללות:

• דיכאון
• מניה-דפרסיה (הפרעה דו-קוטבית)
• הפרעת חרדה והתקפי חרדה
• סינדרום הסרוטונין
  
  

למידע נוסף על טרשת נפוצה >>