מנינגיומה

ברוב המקרים הופעת מנינגיומה ומיקומה הם אקראיים.
תסמינים שכיחים הם כאבי ראש, חולשת פלג גוף, פרכוסים, שינויים באישיות, הפרעות בראייה בלבול ולפעמים עלייה בערכים של הלחץ התוך-גולגולתי.

כריתה בניתוח הוא הטיפול המקובל ברוב סוגי המנינגיומה. הקושי תלוי במיקום וביכולת לבצע כריתה מלאה שלא תפגע במבנים חיוניים.

אפשרות טיפול שונה היא מעקב אחרי המנינגיומה. אפשרות זו מתאימה לטיפול בגידולים קטנים, ללא תסמינים של הפרעה בתפקוד, וגם במקרים שהניתוח יסכן את החולה הסובל ממחלות רקע, או אם לא ניתן לבצע כריתה אפקטיבית של הגידול.

אפשרות נוספת היא טיפול באמצעות הקרנות: קרינה קונבנציונלית או קרינה רדיוכירורגית, לאותם גידולים שמיקומם מקשה להגיע אליהם בניתוח.

לפעמים הטיפול הוא משולב: כריתה חלקית של הגידול שאינו מהווה סיכון לתפקודו של החולה, ולאחר מכן קרינה לאותם אזורים שהגישה הניתוחית לא מתאימה להם.

הפרוגנוזה טובה בדרך כלל כאשר המנינגיומה שפירה והכריתה של הגידול מוצלחת. אם המנינגיומה לא טיפוסית או ממאירה, מקובל להוסיף קרינה למניעת הישנות.


הסיכונים הכלליים בניתוחים כגון אלה, הם: דימום מוחי; זיהום שמחייב טיפול אנטיביוטי ואף ניתוח חוזר; פגיעה מוחית במקום שבו נמצא הגידול; פרכוסים ב-3%-4% מהמקרים. פגיעה מוחית עלולה לגרום לחולשה של גפה, הפרעה בדיבור, הפרעה בראייה, הפרעה תחושתית, פגיעה בעצב הפנים ועוד, הכל בהתאם למיקומו של הגידול בתוך הגולגולת.