שברים תוך מפרקיים

שבר תוך מפרקי או שבר חוץ מפרקי , שברים בקצוות של עצמות ארוכות מסווגים על פי מעורבות רקמות המפרק בשבר: כאשר השבר כולל פגיעה במשטח המפרקי של העצם הוא מכונה שבר תוך מפרקי.
את מפרק המרפק בונים יחד שלוש עצמות. שתי עצמות אמה (רדיוס=חישור, אולנה=גומד) ועצם הזרוע (הומרוס).
המבנה המיוחד של המרפק מאפשר תנועה של כיפוף ויישור לאמה ומאפשר תנועה ייחודית של סיבוב האמה על צירה. תנועות אלו חשובות כדי לאפשר תנועה במרחב של היד ומאפשרות יחד עם פרק הכתף ושורש היד להביא את כף היד לכל מקום ובכל מנח .
תנועות אלו חשובות מאוד לתפקוד ומושגות בזכות המבנה המיוחד והמורכב של המרפק.
פגיעה באחת או יותר בעצמות המרכיבות את המרפק תפגע במבנה המורכב והעדין ותגרום להפרעה קשה בתפקוד כל היד.

• כאב חד ברגע הפגיעה.
• נפיחות רבה בעקבות שטף דם פנימי
• עיוות צורת המרפק (לא בכל המקרים).
• הגבלה קשה בתנועות המרפק.
• הפרעה בזרימת הדם לאמה ולכף היד והפרעה בתחושה או בתפקוד כף היד, בעקבות פגיעה בעצבים.

שבר במרפק יכול לערב רק עצם אחת, שתיים ועד שבר שכולל את כל העצמות המרכיבות את המרפק. מדובר במגוון גדול מאוד של שברים השונים זה מזה בדרגת החומרה, בסוג הטיפול ובמהלך השיקום.
שבר במרפק יכול להיות פשוט יחסית לטיפול למשל שבר פשוט המורכב רק משני חלקים של האולקרנון אותו ניתן לקבע אפילו בעזרת שני מסמרי נירוסטה וחוט נירוסטה ועד שבר מורכב הכולל מספר חלקים של עצם הזרוע המרוחקת. שבר כזה יצטרך קיבוע ע”י שתי פלטות וברגים ולפעמים גם שלוש פלטות.
לאחר שבר במרפק יש צורך בהחזרה ושמירה על מבנה אנטומי מדויק של כל חלקי המפרק החשובים כדי להשיג תנועה מלאה. לכן שברים במרפק יזדקקו לרוב לניתוח להחזרה מדויקת של חלקי השבר.

באזור המרפק רוב השברים מאובחנים על ידי בדיקה קלינית וצילום רנטגן, לעיתים, ישנו צורך בבדיקות נוספות על מנת לקבל מידע נוסף, ואז נעשה שימוש ב CT ובדיקות דימות להדגמת נזקים בכלי הדם, וזאת בכדי לדייק כמה שניתן בהחלטה הטיפולית.
הקיבוע של שברים במרפק חייב להיות חזק ויציב כדי לאפשר תנועה במרפק מיד לאחר הניתוח. חוסר תנועה לזמן ממושך (קיבוע בגבס לזמן ארוך) יכול למנוע השגת טווח תנועה פונקציונאלי במרפק לאחר הניתוח.
לאחרונה חלה התקדמות עצומה במשתלים ובניתוחים לתיקון שברים אלו. פותחו פלטות הבנויות בהתאמה אנטומית מדויקת למרפק. השימוש בטכניקות חדשות אלו מאפשר להימנע משימוש בגבס לאחר הניתוח ולהתחיל תנועה במרפק וטיפולים בפיזיותרפיה מיד לאחר הניתוח.
מהלך השיקום לאחר שברים במרפק הוא ארוך ונע בין שלושה חודשים לחצי שנה ויותר.

הטיפול בשברים תוך מפרקיים:

שברים יציבים ללא פגיעות נוספות ברקמות רכות, ברוב המקרים הטיפול יהיה שמרני באמצעות גבס.
בשברים לא יציבים שבהם ישנה תזוזה של חלקי העצם או עם פגיעה משמעותית ברקמות רכות (כלי דם/עצבים) או שברים פתוחים, הטיפול יהיה ניתוחי.
אופן הטיפול תלוי בסוג השבר, מספר העצמות המעורבות, מידת היציבות של חלקי השבר ובשיקול האם על המטופל להפעיל את המרפק מיד לאחר הניתוח (מבוגרים) או שניתן יהיה לקבעו ללא תזוזה (ילדים).
לאחר תקופת ההחלמה ישנו צורך בהמשך שיקום אצל פיזיותרפיסט, על מנת להחזיר את טווחי התנועה, לחזק את השרירים שלא היו פעילים, ולהחזיר את היד לתפקוד, כמו כן לוודא שהמטופל יכול לבצע את הפעולות שהוא מעוניין לבצע בחיי היומיום, ללא מגבלה או כאב.