בלוטת התריס המכונה גם בשם בלוטת התירואיד או בלוטת המגן היא בלוטה אנדוקרינית המפרישה הורמונים.
בלוטת התריס נראת בצורת פרפר הנמצאת בבסיס קדמת הצוואר. תפקידה לייצר את ההורמונים והם מועברים לכל הגוף באמצעות הדם.
הורמוני התריס מסייעים בין היתר לתפקוד התקין של המוח, לתפקוד של הלב ושל השרירים. הורמוני התריס גם מאפשרים לגוף לנצל אנרגיה ולשמור על חום הגוף.
תת פעילות בלוטת התריס הנקרה גם היפותירואידיזם זהו מצב בו הבלוטה לא מייצרת כמות מספקת של הורמוני התריס. כתוצאה מכך יווצר האטה בחילוף החומרים במערכות שונות בגוף. הפרעה זו שכיחה יותר בקרב נשים ובאוכלוסייה המבוגרת.
מהם התסמינים של תת פעילות בלוטת התריס?
למצב של תת פעילות בלוטת התריס יש סימפטומים רבים. התסמינים מגוונים בגלל ההשפעות הרחבות של הבלוטה על מערכות הגוף. ברוב מקרי תת פעילות של בלוטת התריס, סימפטומים מתפתחים בהדרגה. לכן קשה מאוד להבחין בהם במקרים רבים. תחילה עלולים להופיע חולשה, עייפות, עצירות, יובש בעור, שיבוש המחזור החודשי, עלייה במשקל ואי סבילות לקור. לאחר מכן, עלולים להופיע צרידות, נשירת שיער, דיכאון, הפרעה בזיכרון וחשיבה איטית. נשים עם תת פעילות של בלוטת התריס, אפילו קלה (תת-קלינית) עלולות לחוות עיכוב בהיקלטות להיריון. במקרים מסוימים שבהם ישנה תת פעילות של בלוטת התריס שאינה מאובחנת, עלולים להופיע תסמינים קשים (כגון פגיעה בלב ובעצבים) המצריכים אשפוז וטיפול רפואי בהתאם
הגורמים לתת פעילות בלוטת התריס
- האשימוטו - דלקת האשימוטו (Hashimoto Thyroiditis) הינה הפרעת נוגדנית עצמית (אוטואימונית) של בלוטת התריס, שבה מערכת החיסון של הגוף תוקפת את רקמת הבלוטה ומדכאת את פעילותה. זוהי סיבה נפוצה לתת פעילות של בלוטת התריס.
- לאחר לידה – אצל חלק מהנשים בארץ מתפתחת תת פעילות של בלוטת התריס במהלך השנה שלאחר הלידה. במצב שבו לאחר הלידה מתפתחת תת פעילות בלוטת התריס סימפטומים מסוימים מופיעים כחודשיים עד שנה לאחר הלידה. חלק מהתסמינים עשויים לחלוף מעצמם, אך בהתמשכות של חוסר איזון בלוטת התריס או במקרים שבהם הגורם הינו תזונה בלוטת התריס עלולה לחוות תת פעילות קבועה.
- תזונה – ההורמונים T3 ו- T4 מורכבים ביוד שמקורו במזון שאנו אוכלים. הואיל והגוף אינו יודע לייצר יוד לבד, הפעילות של בלוטת התריס עלולה להיפגע כאשר אנו אוכלים פחות או יותר מדי יוד. בייצור של T3 ו- T4 מעורב האנזים (תרכובת חלבונית פעילה המעורבת בחילוף החומרים בגוף) תירואיד פראוקסידאז המורכב מברזל. לכן, גם חוסר ברזל עלול לפגוע בפעילות של בלוטת התריס. תפקוד בלוטה זו, תלוי גם בכמות מספקת של סלניום בתזונה, כי נוכחותו בבלוטה עשויה למנוע תהליכי חמצון שליליים והוא מהווה חומר גלם למשפחת אנזימים המעורבת ביישום השפעתה התקינה של הבלוטה על איברי המטרה בגוף.
- חשיפה להרכב מים מזיק – שתייה ממושכת של מי שתייה המזוהמים בפּרכלוֹרט (שאריות כימיות של דלק סילוני המחלחל למי תהום בסמוך למתקני תעשיות צבאיות) וחנקות (תרכובות שמקורן בעיקר בדשנים חקלאיים, בפסולת מסוגים שונים ובהפרשות בעלי חיים ונמצאות במי תהום באזורי התיישבות חקלאית ממושכת) עלולה להפחית את שיעור היוד הנספג בגוף, לשבש את פעילות הבלוטה ולגרום למצבי תת פעילות של בלוטת התריס במקרים רבים. גם שתיית מים עם כמות עודפת של פלואוריד (יסוד טבעי הנמצא בריכוזים גבוהים במי תהום באזורים מסוימים בארץ) עלולה להקטין את כמות היוד הנספג בגוף, לשבש את פעילות הבלוטה ולהוביל למצב של תת פעילות בלוטת התריס במקרים מסויימים.
- השלכות קרינה - בלוטת התריס רגישה מאוד לקרינה. הקרנות לאזור הצוואר עקב מחלה ממארת עלולות לגרום להרס הבלוטה. קרינה בעקבות חשיפה ליוד רדיואקטיבי (למשל כטיפול במצב של פעילות יתר של בלוטת התריס) מובילה להשבתת הבלוטה. חשיפה בלתי מבוקרת ליוד רדיואקטיבי עלולה להיגרם עקב תאונה גרעינית (כפי שאירע בשנת 1986 בצ'רנוביל) שבה נפלטים לסביבה גזי יוד רדיואקטיבי, נקלטים בבלוטה וממשיכים לחשוף אותה לקרינה גם לאחר החשיפה הראשונית.
- פעולות רפואיות - קיימים ניתוחים שבהם נאלצים הרופאים לכרות חלק מבלוטת התריס או את כולה (למשל, אם התגלה בה גידול ממאיר ולעיתים גם שפיר). התוצאה של כריתה מלאה או חלקית הינה תת פעילות של בלוטת התריס. תרופות מסוימות כגון אינטרפרון או כאלה המכילות ליתיום עלולות להוביל לפגיעה בתפקוד הבלוטה. ייתכן מאוד וגם חשיפה בלתי מוגנת ומצטברת לבדיקה על קולית (Ultrasound) באזור הצוואר מגדילה את הסיכון לפגיעה בתפקוד הבלוטה, המתבטאת במצבי תת פעילות בלוטת התריס במגוון מקרים.
- סיבות רפואיות ונפשיות אחרות - פגיעה באזורים במוח שאחראים להפעלת בלוטת התריס (ההיפותלמוס ובלוטת יותרת המוח) עלולה לפגוע בפעילותה, כולל ניתוחים כירורגיים או תחושת לחץ ומצבי עקה כרוניים. גם דלקת תת-חריפה של בלוטת התריס עקב מחלה ויראלית עלולה להוביל לתת פעילות של בלוטת התריס. אחת לכמה אלפי לידות בארץ מתגלה תת פעילות מולדת של בלוטת התריס (תינוקות שנולדו ללא הבלוטה או שמיקומה אינו במקומה בטבעי) - מה שפוגע בתפקודה. אלו הן סיבות נדירות יחסית כאשר למצב של תת פעילות בלוטת התריס תזונה אינה מותאמת לפתרון הגורם למצב הבלוטה הנוכחי, אלה להתמודדות עם השלכותיו ותמיכה בגוף
האבחנה לתת פעילות של בלוטת התריס:
האבחנה נעשית על סמך בדיקת דם. לעיתים תת הפעילות מתגלה באופן מקרי בבדיקת דם שגרתית, בלי שהמטופל הבחין בתסמינים כלשהם. במקרים אחרים נעשה האבחון על סמך בדיקת דם שנלקחה במסגרת בירור של תסמינים מתאימים כמו עייפות, חולשה ודיכאון.
סימני האזהרה שמחייבים פנייה מיידית לרופא:
חולשה, עייפות, כאבי שרירים, תחושת נימול, עצירות, אי סבילות לקור או דיכאון מחייבים פנייה לבדיקה רפואית. קושי לנשום, קושי לבלוע ושינויים במצב ההכרה שאופייניים לסיבוכים הנדירים של המחלה מחייבים פנייה דחופה לקבלת עזרה רפואית.
הטיפול בתת פעילות בלוטת התריס:
הטיפול הוא באמצעות תרופות שמכילות לבותירוקסין, ובעיקר אלטרוקסין, יוטירוקס וסינטרואיד.
לאחר הבחנת הרופא מתחילים בדרך כלל במינון קטן בתרופות ולאחר ארבעה עד שישה שבועות חוזרים על בדיקת הדם ומחליטים על המינון המתאים ספציפית לחולה. חשוב מאוד ליטול את התרופה באופן סדיר - רצוי בבוקר לאחר צום הלילה, שכן אסור לשתות קפה או לאכול בחצי השעה שלפני נטילת התרופה ולאחריה.
חשוב, במיוחד אצל חולים מבוגרים, להתחיל את הטיפול במינון נמוך ולהעלות אותו בהדרגה כדי למנוע תופעות לוואי בלתי רצויות כמו דפיקות לב, עצבנות ורעד. בדרך כלל מושג איזון בתוך כשלושה חודשים.
לאחר השגת האיזון ונטילת התרופות באופן קבוע יש להמשיך במעקב הרפואי. מומלץ לעשות בדיקת דם לרמת TSH אחת לחצי שנה עד שנה כדי לוודא שהאיזון נשמר.
בנשים שסובלות מתת-פעילות של בלוטת התריס ורוצות להיכנס להריון חשוב לאזן את רמת ההורמון בדם לפני הכניסה להיריון. עם הכניסה להיריון צריך בדרך כלל להעלות את מינון הטיפול. לכן נשים עם תת-פעילות של בלוטת התריס המתכננות הריון, יש לבצע בדיקת דם TSH עוד לפני הכניסה להריון המתוכנן לצורך קבלת המינון הנכון.
לנשים בהריון עם ההפרעה ידועה או חדשה בתפקוד בלוטת התריס, חשוב מאוד לקבל ייעוץ לגבי איזון הבלוטה במהלך ההריון.
לומדים לחיות עם תת פעילות התריס:
חשוב להתמיד בנטילת הטיפול באופן מסודר. מומלץ להיות במעקב רפואי ולעשות בדיקת דם אחת לשישה חודשים עד שנה. כמו כן חשוב להכיר את התסמינים, ואם הם מופיעים לפנות לרופא המשפחה ולעשות בדיקת דם כדי לבדוק אם הייתה יציאה מהאיזון. לנשים שסובלות מתת פעילות של בלוטת התריס ומתכננות הריון מומלץ לפנות לביקור אצל רופא המשפחה או אצל אנדוקרינולוג כדי לקבל ייעוץ וליווי לפני ההריון ובמהלכו.
למרפאת תת פעילות בבלוטת התריס >> לחצו כאן