״מתבוננת בי, הילדה ההיא.
מתבוננת ולא שוכחת אף פעם.
אותה ילדה קטנה אשר צעדה עם הוריה במדבריות של סודן בהיותה בת שש, בדרך לארץ ישראל.
אותה הילדה - נמצאת היום במקום שונה לחלוטין.
אז, בימים ההם, המראות שנחשפתי אליהם במחנות הפליטים בסודן היו קשים. אין יום שלא קברנו מישהו. ילדים גוססים מסביבנו, אימהות שלא יכלו לטפל בילדיהן התמוטטו.
ההגעה לארץ הנכספת הייתה כהגשמת חלום גדול, ומשם החלה ההתמודדות עם חבלי קליטה מורכבים ומאתגרים בישראל.
לשמחתי, באתי ממשפחה גדולה עם הורים שהעניקו לנו המון אהבה וחום, וצמחתי מתוך הקושי.
המוטו שהוביל אותי היה ועודנו להאמין בעצמי, להאמין ביכולות שלי.
אני באמת ובתמים חושבת שההתמדה והאמונה בעצמך, לצד מסירות בעבודה והחתירה למצוינות הם אלה שיפתחו בפניך דלתות גם אם הדרך מלאה באתגרים.
כמי שראתה לאורך את המסע של הוריי ושלי כל כך הרבה אנשים שאיבדו את היקר להם למען הארץ הזו, היום כאחות בבית החולים הדסה עין כרם, כאדם, כאישה, כאמא לילדים - מוביל אותי ערך הנתינה כי עבורי נתינה לאחרים היא סוג של קבלה.
אני מאמינה בעצמי . מאמינה בנו, הנשים.
אנו יכולות להוביל שינוי בכל תחומי החיים, במקומות העבודה ובארגונים שונים.
המקומות הללו, בהם מעורבת נוכחות נשית מובילה, משלבים לא רק עשייה מצויינת אלא גם חמלה אנושית כלפי האחר.
היום, כסגנית אחות ראשית במחלקת פלסטיקה, פה ולסת ואף אוזן גרון בהדסה עין כרם, אני לעולם לא שוכחת את הקושי ואיך התחילה הדרך שלי. כמה עברתי כדי להצליח, להתקדם ולהשיג, וכמה אנושיות צריך לפגוש בדרך הזו כדי שזה יקרה.
כך אני נשארת נאמנה לעצמי - ולמטופלים שלי״.
