הורמון גדילה

הורמון הגדילה מופרש במהלך כל שנות החיים, כאשר לאחר גיל 21 יורדת הכמות המופרשת ממנו בכ-14% בכל עשור. מחסור בהורמון זה אצל ילדים יגרום לעצירת הגדילה, לקומה נמוכה ...

מה תפקידו של הורמון הגדילה?

במוח ישנה בלוטה בשם יותרת המוח "ההיפופיזה" המפרישה את הורמון הגדילה אשר נקשר לקולטן שנמצא בכבד ובכך גורם לגירוי פקטור גדילה חשוב בשם IGF1.

בקצות העצמות נמצאים לוחיות גדילה וההורמונים המופרשים פועלים על לוחיות אלו.

כאשר ההורמונים נמצאים על הלוחיות מתחיל תהליך הגורם לחלוקת תאי הסחוס שבתוך הלוחית לגדילה והבשלה וכך קורה תהליך הגביה בילדים. הורמון הגדילה עוזר גם לבניית רקמת השריר.

תפקידו הנוסף של הורמון הגדילה היא יכולת ההשפעה בין רקמת השומן לשריר וחילוף חומרים בגוף. ישנם ילדים שגובהם תקין למרות הידע המוכח בחוסר הורמון הגדילה ועם זאת רופאים ישקלו בכל אופן מתן הורמון גדילה לאור המסוגלות בוויסות מסת שריר, שומן וחילוף חומרים בגוף.

המבנה של הורמון הגדילה הסינתטי, שניתן בטיפול שמטרתו לתרום לצמיחה, זהה במבנהו להורמון הגדילה האנושי ומבצע את אותן פעולות. מצבים שעשויים לאותת על בעיה בצמיחה ודורשים בירור רפואי הם גובה באחוזון 3 או למטה מכך וירידה משמעותית באחוזונים. אחוזון הוא ערך שמבטא את הגובה (או המשקל) של הילד ביחס לילדים אחרים באותו גיל ומגדר. בעקומות הגדילה גובה תקין נקבע מאחוזון 3 (1.63 לגברים בסוף הצמיחה ו-1.51 לנשים) עד אחוזון 97 (1.90 לגברים בסוף הצמיחה ו-1.75 לנשים). בין אחוזון 3 ל-97 קיימים אחוזונים רבים ולכל משפחה האחוזון המתאים לה מבחינה גנטית.

הורמון הגדילה (המכונה גם הורמון צמיחה) מופרש מהחלק הקדמי של בלוטת יותרת המוח (היפופיזה) ומפקח על צמיחת העצמות והרקמות. ההורמון אינו משתחרר באופן אחיד לאורך היממה, והרמה הגבוהה ביותר שלו נצפית בזמן שינה (לא סתם טענו הסבתות כי הילד צומח כשהוא ישן). מצבים נוספים הגורמים לעלייה ברמת ההורמון הם מאמץ גופני, תזונה עשירת חלבון, וצום. עודף משקל גורם לירידה ברמת ההורמון.

מלבד זאת, רמת ההורמון אינה אחידה במשך כל החיים ותקופות של צמיחה כמו גיל ההתבגרות מאופיינות ברמה גבוהה יחסית.

רמה נמוכה של ההורמון מגיל צעיר עשויה לגרום לננסות, ואילו רמה גבוהה - לענקות. רמה גבוהה בגיל מבוגר גורמת למחלה המכונה אקרומגליה (acromegaly), מחלה המאופיינת בגדילה לא פרופורציונלית של חלק מאברי הגוף.

כיוון שלא פשוט להסיק מסקנה קלינית מבדיקה בודדת של רמת הורמון הצמיחה, שמשתנה כאמור לאורך היממה ועקב מצבים שונים, נהוג לבצע בדיקה לאחר גירוי ההיפופיזה להפריש את ההורמון או דיכוי יכולת ההפרשה שלה.

למשל, מתן אינסולין מעלה את הפרשת ההורמון, כך שרמת הורמון נמוכה לאחר מתן אינסולין מעידה על חוסר GH כסיבה לננסות.

הפרשת הורמון הגדילה היא פעולה פעימתית. בדיקה אקראית של רמת ההורמון עשויה להילקח דווקא בין הפעימות, ואז תתקבל תוצאה אפסית גם בילד שהפרשת הורמון הגדילה אצלו תקינה. לכן, כדי להעריך את מלאי הורמון הגדילה, אין טעם לבצע בדיקה אקראית ויש צורך בגירוי מלאכותי באמצעות תבחינים עם חומרים המגרים את הפרשת הורמון הגדילה: תבחין קלונודין, תבחין גלוקגון, תבחין ארגינין ועוד.

כאשר נמצא חסר של הורמון גדילה בשני תבחיני גירוי, מומלץ לבצע הדמיה של המוח בתהודה מגנטית (MRI) כדי לחפש סיבה אורגנית לחסר בהורמון הגדילה.

חסר מולד בהורמון הגדילה יכול להיגרם מהפרעה בהתפתחות הבלוטות האחראיות להפרשת הורמון הגדילה (היפותלמוס או היפופיזה) או כחלק מהפרעה כללית בהתפתחות המוח. לעתים נגרם החסר מפגם באחד הגנים שאחראים להתפתחות בלוטת יותר המוח (היפופיזה) - ואז יש חוסר של הורמונים נוספים המופרשים מבלוטה זו. ייתכנו גם פגמים בגנים שאחראים לייצור הורמון הגדילה או להפרשתו.

חסר בהורמון גדילה יכול להופיע גם בהמשך החיים, ואז מדובר בחסר נרכש. חסר מסוג זה יכול להיגרם כתוצאה מדלקת, חבלה בראש, גידולים באזור ההיפופיזה, ניתוחים להסרת גידולים באזור זה והקרנות באזור הגולגולת. ייתכנו גם חסרים נרכשים בשל נוכחותם של נוגדנים בדם שמפריעים לפעולת הורמון הגדילה. ישנן גם מחלות הפוגעות ישירות בפקטור הגדילה IGF1. עם זאת, ברבים מן המקרים שבהם החסר בהורמון הוא נרכש, אין אנו יודעים מהי הסיבה לכך.

ביילודים: האורך והמשקל בלידה על פי רוב תקינים והתסמונת הקלינית עשויה להתבטא בירידה ברמת הסוכר בדם, צהבת יילוד ממושכת ואצל בנים - פין קטן.

בגיל הילדות: הפרעה בגדילה היא הסימן העיקרי ולעתים היחיד לחסר בהורמון גדילה. סימנים נוספים אפשריים הם איחור בבקיעת השיניים, איחור בגיל העצמות, כפות ידיים ורגליים קטנות, שיער דליל וקול צפצפני.

בגיל ההתבגרות: הסימן הבולט הוא היעדר האצה בגדילה, למרות התקדמות תקינה בהתבגרות המינית.

בעבר הפיקו הורמון גדילה מבלוטות יותרת המוח של נפטרים. כיום הורמון הגדילה הניתן כתרופה הוא חלבון ביוסינתטי, המיוצר בשיטה של הנדסה גנטית. הוא זהה בתכונותיו להורמון הגדילה הטבעי ומחקה את פעילותו. הוא ניתן מדי יום בזריקה תת עורית, על פי רוב לפני השינה.

הטיפול בהורמון גדילה

מתי רואים תוצאות מהטיפול?
בשנתיים הראשונות לטיפול, צפוי קצב גדילה מהיר פי שניים עד פי ארבעה מהקצב לפני טיפול. ניתן לצפות שהתוספת בגובה תהיה של אחת עד שתי סטיות תקן מהקומה לפני הטיפול. התגובה בשנה הראשונה לטיפול היא טובה יותר במקרים הבאים: ככל שגיל המטופל צעיר יותר, ככל שרמות הורמון הגדילה נמוכות יותר וככל שמשך הזמן שבו סבל המטופל מחסר בהורמון גדילה היה ארוך יותר.

כמה זמן צפוי הטיפול להימשך?
הטיפול נמשך עד תום הגדילה של העצמות: 14 בבנות ו־16 בבנים.

האם ניתן לטפל בהורמון הגדילה לתקופה קצרה בלבד?
עיקר התגובה לטיפול בהורמון גדילה היא בשנים הראשונות לטיפול, ולכן רבים מההורים והילדים היו שמחים להפסיק את הזרקת ההורמון לאחר השגת תוספת ניכרת לגובהם. עם זאת, במרבית המחקרים שנעשו עד כה התברר כי קיימת נטייה ברורה להאטת קצב הגדילה לאחר הפסקת הטיפול. נטייה זו ברורה כאשר מדובר בחוסר בהורמון גדילה, אך היא קיימת גם כשאין חוסר כזה.

מהו הזמן המועדף למתן הזרקה?
הפרשתו של הורמון הגדילה הטבעי מתרחשת בעיקר בשעות הלילה. כדי להגביר את יעילות הטיפול, מומלץ להזריק את ההורמון בסמוך לכך, בין השעות 19:00 עד 22:00. במקרים מיוחדים ניתן וחשוב להתגמש בשעות ההזרקה.

הזריקה ניתנת באזורי רקמת שומן שדלילים בעצבים ולכן כמעט ואינה מורגשת. מקומות ההזרקה העיקריים הם: זרוע אחורית, צידי הטבור, צידי הישבן והירכיים. לפני כל הזרקה יש לוודא שמקום ההזרקה נקי, יבש וללא פצעים, גירוי עורי או נפיחות מקומית.

האם יש לזריקות תופעות לוואי?
תופעות הלוואי האפשריות הן מאוד נדירות אך חשוב להכירן:

• רגישות מקומית לתרופה - עלולים להופיע פריחה, גירוי, נפיחות במקום ההזרקה.
• רגישות כללית לחומר המוזרק - הופעה של פריחה, גירוי, גרד או נפיחות באזורים שונים בגוף.
• כאבי ראש או סחרחורת, לחץ בעיניים, הפרעות בראייה - עקב עליה בלחץ תוך גולגולתי (מופיע בשכיחות של 1:1000 מקרים).
• לעתים רחוקות יכולה להופיע בצקת מקומית עקב צבירת נוזלים.
• כאבי רגלים באזור הברכיים והירכיים.

בכל מקרה של הופעת אחת התופעות הללו יש ליידע את הרופא המטפל באופן מידי ולא לתת את הורמון הגדילה באותו ערב.

האם ניתן להשתמש בהורמון הגדילה כדי להשיג גובה מעל הממוצע?

הורים רבים מבקשים לעזור לילדיהם להשיג קומה גבוהה יותר והם מפתחים ציפיות לגובה שהוא הרבה מעל הגובה הגנטי שלהם. לכאורה, טיפול בהורמון הגדילה עשוי לממש את מאוויהם, אולם יש לכך השפעות נוספות שבגללן נקבעו הגבלות לטיפול באמצעות הורמון הגדילה.

הורמון הגדילה משפיע על איברים רבים בגוף, כיוון שקולטנים להורמון זה מצויים בכל רקמות הגוף. אין לנו די מידע על הנזק האפשרי שיכול להיגרם למטופלי הורמון גדילה שאין להם חסר בו. אין די ילדים שטופלו בהורמון גדילה וכבר הגיעו לגילאי 30 עד 40 או 50. לכן, יש לנקוט זהירות ולהשתמש בהורמון גדילה רק במקרים קיצוניים, על אף שתוצאות המעקב אחרי מטופלי הורמון גדילה מאז שנות ה־60 אינן גורמות לדאגה.