מהי אפילפסיה ומהו התקף אפילפטי?
התקף אפילפטי הינו שינוי חולף בהתנהגות הנגרם כתוצאה מפעילות מוחית חשמלית ("התפרקות חשמלית אפילפטית") בלתי תקינה. התקף אפילפטי יכול להתבטא באופן קליני בהרבה צורות שונות, בתלות באזורי המוח המעורבים בפעילות החשמלית הבלתי תקינה. מבין התופעות השכיחות ביותר ניתן להזכיר: אבדן הכרה, פרכוסים, בלבול, הפרעות חולפות בראיה, שמיעה או תחושה. התקפים אפילפטיים הינם שכיחים מאד: אחד מכל 10 בני אדם חווה לפחות התקף אפילפטי אחד במהלך חייו.
כיצד מתפתחת מחלת אפילפסיה?
התקף אפילפטי יכול להתרחש כסיבוך של חום גבוה בילדים, ירידה בריכוז מלחים בדם, זיהומים, או בתגובה לתרופות מסוימות גם באנשים שאין להם נטייה מיוחדת לכך. לעומת זאת, לחולים במחלת האפילפסיה יש נטייה לחוות התקפים אפילפטיים חוזרים. המחלה מתפתחת במיוחד כתוצאה של פגיעה מוחית מבנית, או של נטייה מולדת לכך. שכיחות מחלת האפילפסיה הינה 1-2% מהאוכלוסייה במדינות מפותחות. המחלה יכולה להופיע לראשונה בכל גיל, אך שכיח יותר שהיא מתפתחת בילדים וצעירים עד גיל 25 ובמבוגרים מעל גיל 60.
מהם הגורמים האחראים להתפתחות אפילפסיה?
הגורמים השכיחים להתפתחות אפילפסיה משתנים בתלות בגיל הופעת המחלה: בילדים וצעירים, גורמים גנטיים ומחלות התפתחותיות מהווים את הסיבות העיקריות להתפתחות אפילפסיה; במבוגרים - בעיקר חבלות ראש, גידולים ומחלות כלי הדם המוחיים.
אבחון אפילפסיה
האיבחון של אפילפסיה נשען על ההיסטוריה הרפואית ועל בדיקות עזר. לצורך האבחנה, הרופא נעזר בסיפור המקרה כפי שמובא ע"י החולה ועדים לאירועים ובבדיקה נוירולוגית. לעתים קרובות יש צורך בבדיקות נוספות לצורך ביסוס האבחנה ואיבחון סוג האפילפסיה המדויק, כמו הדמית מוח באמצעות CT או MRI ובדיקת הפעילות החשמלית המוחית באמצעות EEG. לפעמים, כאשר האבחנה אינה ברורה, משתמשים לצורך האיבחון בניטור EEG ממושך.
טיפול באפילפסיה
רוב חולי האפילפסיה מטופלים בתרופות אנטי-אפילפטיות אשר מונעות הופעה של התקפים. תחת טיפול ומעקב מסודרים ניתן להגיע להפסקה מוחלטת של התקפים ב- 60-70% מהמטופלים. בחלק ממקרים אלה, אחרי מספר שנים של טיפול, ניתן אף להפסיק בהדרגה (ותוך מעקב רפואי צמוד) את נטילת התרופות מבלי שהמחלה תחזור. מאידך, כשליש מהחולים סובלים מאפילפסיה כרונית שאינה מגיבה כרצוי לטיפול התרופתי. בפני חולים אלה עומדות אופציות טיפוליות נוספות, כמו ניתוחי אפילפסיה, השתלת מגרה של עצב הואגוס (VNS) וטיפולים בתרופות או מכשירים ניסיוניים.