אפילפסיה ילדים

במחלקת הילדים (ב"הדסה": בעין כרם או בהר הצופים) ניתן לפגוש לעתים קרובות ילדים אשר אושפזו עקב פרכוס. פרכוס בילדים עלול להיות מאד מפחיד להורה ולילד, במיוחד בפעם הראשונה. כיצד לנהוג בעת פרכוס? על מה מעידים התקפי הפרכוס?

פרכוס הוא אירוע בו חלק מהתאים במח מאבדים את פעילותם החשמלית הרגילה ויוצרים מצב של "סערה חשמלית". האירוע הינו פתאומי ובלתי רצוני ויכול להתרחש בכל מקום במח. הפרכוס יכול להתרחש בצורות שונות: תנועה בלתי רצונית, בהיה, הרגשת טעם מוזר, ריח משונה ועוד.

ניתן לחלק את הפרכוסים לשני סוגים:

בקבוצה זו ישנם מספר סוגים שכיחים.
צורת הפרכוס הידועה ביותר היא התקף כללי טוני קלוני. יש אבוד הכרה פתאומי ונפילה. הגוף מתמתח בעוצמה, הפה נסגר בחוזקה ולעיתים צבע השפתיים מכחיל. לאחר מכן יש התכווצויות של הגפיים, לעיתים נשיכת לשון, קצף מהפה והטלת שתן. בחלק מן הפרכוסים יופיעו רק חלק מהסימנים הנ"ל. ברוב המקרים הפרכוס נמשך דקות ספורות בלבד. לאחר הפרכוס יש הרפיה של השרירים והזלת ריר מרובה, לאחר מכן לעיתים הילד יישן שינה עמוקה או יהיה עייף או מבולבל.
קיימים גם פרכוסים שהביטוי שלהם הוא אירועי התנתקות ("אבסנס", PETIT MAL). הילד מאבד קשר עם הסביבה, הוא נראה בוהה במשך מספר שניות וחוזר לעצמו מיד אחרי האירוע.
פרכוסים מיוקלוניים. תנועות לא רצוניות, מהירות, קצרות, פתאומיות הנמשכות פחות משניה.

התקף של תנועות בלתי רצוניות בגפה אחת או במחצית הגוף, ללא איבוד הכרה.
שינוי במצב ההכרה כולל פגיעה בזיכרון וחוסר תגובה עם מבט בוהה ללא איבוד הכרה של ממש.

חשוב לציין שאין סכנה של בליעת לשון בזמן פרכוס כיוון שהלשון נוקשה בפה ואין היא נופלת אחורה. השכבה על הצד אף היא עוזרת למניעת חסימת דרכי האויר. בפרכוס קצר הנמשך שניות עד מספר דקות בדרך כלל אין סכנת חנק.

קיימות סיבות רבות לפרכוסים, במרבית המקרים הסיבה לא ידועה. בחלק ניכר מהמקרים יש נטייה תורשתית גם אם אין סיפור משפחתי של פרכוסים.

הסיבות הנוספות לפרכוס כוללים זיהום מוחי, חבלות ראש, חום גבוה, הפרעה באיזון הסוכר או המלחים בגוף, תהליך ממאיר, הפרעות מולדות בהתפתחות המח, ועוד.

• בדיקות דם: ספירת דם (יכולה להצביע לכיוון זיהום). ביוכימיה כללית, לבדיקת רמות הסוכר והמלחים בדם. 
• EEG: בדיקה של הפעילות החשמלית של המח. הבדיקה מבוצעת ע"י הדבקת אלקטרודות על פני הקרקפת. האלקטרודות קולטות את האותות החשמליים והם נרשמים על גבי נייר או על מסך. הבדיקה נמשכת בין חצי שעה לשעה בערנות או בשינה ואיננה מכאיבה. הדמיה מוחית: CT, או MRI. יעשו על פי שיקול דעת רפואי בלבד. 
• ייתכנו בדיקות נוספות כגון בדיקות מטבוליות, על פי שיקול דעת רפואי.

• לעתים הילד יאושפז לצורך מעקב והשגחה במחלקת ילדים. קראו כאן עוד על אשפוז
• אם נמצאה סיבה לפרכוס, הילד יקבל טיפול מתאים לגורם (לדוגמא – אנטיביוטיקה לזיהום).
• אם לא נמצאה סיבה לפרכוס (מרבית המקרים), הילד ישוחרר ללא טיפול ויינתן הסבר להורים ולילד, יחד עם מעקב רפואי במרפאות הילדים.
• טיפול תרופתי בפרכוסים - בהתאם למקרה, יוחלט על ידי הרופא הנוירולוג האם הילד זקוק לטיפול נוגד פרכוסים או לא.
• פרכוס ממושך: במקרה של פרכוס ממושך, יינתן טיפול מיידי בתרופות נוגדות פרכוסים, לעיתים בהזרקה לתוך הוריד, עד להפסקת הפרכוס.רק לעתים רחוקות יש צורך באשפוז בטיפול נמרץ.

מה עליכם לעשות בעת הופעת פרכוס אצל ילדיכם?

• יש להרחיק חפצים חדים וקשים מסביבת הילד, רצוי להשכיב את הילד על משטח רך (כמו מזרון) ולרפד את סביבתו בכריות ושמיכות על מנת למנוע פציעות משניות
• יש להשכיב את הילד על הצד, כשפיו פונה כלפי מטה, כדי להקל על פליטת הפרשות מפיו החוצה
• אין לפתוח את הפה בכוח או לנסות להוציא את הלשון בכוח!! אין בכך כדי להועיל ויש בכך כדי להזיק. אין למנוע את תנועות החולה.
• אין לתת תרופה או נוזלים דרך הפה בעת הפרכוס מחשש להשתנקות.
• יש להזעיק עזרה או לפנות את הילד לחדר מיון.

• באופן כללי הילד יכול וצריך לנהל אורח חיים רגיל.
• מומלץ לא להשאיר את הילד לבד באמבטיה או בבריכה ובים, או במקום נעול.
• רכיבה על אופניים מותרת עם קסדה בלבד ולא בכבישים סואנים מומלץ לעסוק בספורט, אך צלילה וטיפוס הרים – לא מומלצים.
  

על מנת לתת לילד אבחנה של אפילפסיה יש צורך בשני אירועים של פרכוסים שקרו ללא סיבה ברורה (טריגר). ייתכן והרופא ייתן שם מדויק לסוג האפילפסיה שממנה סובל הילד.

ברוב המקרים הרופא ימליץ על טיפול תרופתי למניעת התקפים נוספים. הרופא יסביר במסגרת המחלקה או המרפאה, מהם סוגי התרופות ואיזו תרופה מתאימה ביותר לסוג האפילפסיה.הטיפול התרופתי עשוי להפחית את תדירות ההתקפים. אצל 75% - 80% מהחולים טיפול זה מונע את ההתקפים. לאחר שנתיים ללא התקפים אפשר לנסות להפסיק את הטיפול התרופתי, אך תמיד בהוראת רופא. הפסקה פתאומית של נטילת התרופה יכולה להביא להתקף מיידי.

לאחר שנתיים ללא פרכוסים הסיכויים להחלמה הם טובים מאוד והילד יוכל לנהל אורח חיים תקין. ישנם ילדים הסובלים מפרכוסים קשים ועמידים לטיפול הזקוקים לטיפול במספר תרופות או לטיפולים אחרים, כגון ניתוח אפילפסיה. בכל מקרה הרופא יסביר בפרוט במסגרת המרפאה את הסיכויים להחלמה על פי סוג הפרכוס ועוד.