אלעד זוהר : בבית החולים הדסה התקיים טקס חגיגי שבו נבחרו אנשי ונשות צוות מצטיינים ומצטיינות, כל אחד בתחומו ודווקא המטופלים ובני משפחותיהם, הם אלה שבחרו אותם. אז מה צריך יותר מזה?
מגישה : זה פי כמה וכמה מרגש.
אלעד זוהר : הנה יעל נוי כהן, אחות הפרעות אכילה, שלום.
יעל נוי כהן : שלום.
אלעד זוהר : תודה רבה שבאת אלינו. להיות אחות הפרעות אכילה, קווים לדמות התפקיד הזה.
יעל נוי כהן : קודם כל בהדסה במחלקה של פסיכיאטריה למבוגר, יש לנו במחלקה עשר מיטות מיועדות לבנות (פעם בשנה בן) עם הפרעות אכילה שאני אחראית עליהן בתוך המחלקה, בתוך הצוות הסיעודי. יש לנו צוות שלם שמטפל בהן, צוות ייחודי בתוך המחלקה מכל המקצועות שמטפל. אישפוזים מאוד ארוכים, מאוד מאתגרים.
מגישה : עשר מיטות זה מספיק?
יעל נוי כהן : לא, ממש לא. יש לנו כרגע ארבעים ומשהו בנות בתור לאינטק. שאני אומרת אישפוז הוא שנה ויותר משנה, ההמתנה עצומה, לא כולן גם מגיעות להתאשפז.
אלעד זוהר : מה הן עושות בינתיים?
יעל נוי כהן : יש מחלקה אחת בארץ בתל השומר שהיא מחלקה ייעודית להפרעות אכילה וזהו. לבוגרים מעל גיל 18 אין עוד מסגרות. מנסים למצוא, יש איזה שהוא לובי שכיום מנסה לפעול לעוד מקומות. אנחנו מנסים להפעיל עוד ... לפתוח עוד מיטות.
מגישה : זה קצת הזוי. היום זה נהייה כמו סוג של מגפה ש....
יעל נוי כהן : מאוד עלה, גם בעקבות הקורונה יש מאוד עלייה.
מגישה : הרשתות החברתיות, אני מניחה, גם תורמות לאירוע הזה.
יעל נוי כהן : גם לטוב וגם לרע. אני אומרת, יש לנו בנות שהן מאוד פעילות ברשתות, בצורה מאוד חיובית. אני מוכרחה לציין שאחרי אישפוז אצלנו, כשהן ייצאו מדלת המחלקה אחרי שמונה חודשים, שנה, הן לא יהיו בריאות. הן יוכלו לתפקד, חלק יהיו ברימיסיה, חלק כן אולי יוכלו להיפרד מהמחלה בשלב יותר מאוחר. אין לנו לאן לשלוח אותן, המקומות המשך הם מאוד מצומצמים.
אלעד זוהר : אנחנו רוצים לדבר עלייך ועל ההישג שלך שבעיניי הוא מדהים שנבחרת דווקא על ידי המישפחות ולרוב המטופלות, כמו שאת אומרת. מה ההתמודדות שלך ביום יום במחלקה מהסוג הזה?
יעל נוי כהן : ההתמודדות היא להמציא באמת כל יום, אני לא אגיד את הגלגל מחדש אבל למצוא לכל בחורה את הסיבה לחיות, כי הן מגיעות בלי רצון לחיות, הן מגיעות בלי שיש להן מקום בעולם, הן מאמינות שאין להן מקום, שהן לא שוות, שהן רעות. הן מגיעות, חלקן הגדול, הן נפגעות תקיפה מינית, חלקן עברו הרבה מיסגרות עד שהן הגיעו אלינו. הן מגיעות בשלב מאוד של ייאוש, מצב גופני מאוד ירוד. בשלב ראשון ולא רק ראשון, הרצון לחיות, המוטיבציה היא אצלי. אצלי ואצל הצוות שלי.
אלעד זוהר : מכיוון שהמשפחות מעורבות בהחלטה ואת אחראית על היחידה הזאת, איך הקשר עם המשפחות? אני לצערי יודע מניסיון מסויים שמגיעים הרבה פעמים משפחות למחלקה פנימית בבית חולים, זה מלווה בהמון כעסים לפעמים, אלימות ראינו גם, אכזבה, לחץ וכאן זה באמת אמרת, זה מרתון, זה הולך, זה שנה לפעמים, גם המשפחות שם. איך את מולן?
יעל נוי כהן : אנחנו עובדים כצוות רב מקצועי, מנהל היחידה הוא פסיכולוג, אני מהצוות הסיעודי, עובדת סוציאלית בקשר עם המשפחות מהרגע שהן מגיעות לאישפוז. פגישות שבועיות, אם יש צורך יותר מזה. גם אנחנו, גם אני רואה את המשפחות, אני מנסה להיות יותר בצד של הבנות, להיות איתן כי מי שנמצא ...
אלעד זוהר : הוא לא הצד של המשפחה לפעמים?
יעל נוי כהן : לא בהכרח. זאת אומרת, צריך מישהו שיהיה הקול של הבנות וזה אחות. שאחת הבנות השתחררה אחרי תקופה מאוד ארוכה, האמא שהייתה מדהימה, באה ואמרה לי "תודה שהצלחת לאהוב אותה איפה שאני כבר לא יכולתי". ויש משהו בקבלה שהן מגיעות שאני לפחות אומרת להן בקבלה, אני לא מבקרת אתכן, לא שופטת, לא כועסת, באמת אוהבת אותן והקשר באמת, אישפוזים ארוכים, אני בקשר עם בנות אחרי שהן משתחררות, לפעמים הן חוזרות. אני באמת אוהבת אותן.
מגישה : אני בטוחה שלא סתם קיבלת מצטיינת. מה את מרגישה שגרם דווקא לך להיות זאת שהכי בולטת מכולן ב-מה שאת הענקת להן שאולי אחרים לא הצליחו, אולי ניסו או לא ידעו איך לגשת ואת כן.
יעל נוי כהן : קודם כל זה הדבר הכי מרגש לקבל מטופלים, זאת אומרת באמת לא צפיתי את זה ...
מגישה : סיפוק מטורף.
יעל נוי כהן : זה מאוד מרגש, הן גם עשו הבנות ... מעט בנות פנו לכל הבנות שהיו מאושפזות, אני חושבת, אי פעם במחלקה, שיכתבו מכתבים. באמת הן עשו לובי עצום של הבנות עצמן, הן כולן בקשר אחת עם השניה. אני חושבת שזה ... באמת מאוד איכפת לי מהן, אני רואה בהן קודם כל בן אדם ולא רק את המחלה ולכל אחת יש בתוך המחלה איזה שהוא תא שרוצה לחיות ואליו אפשר להתחבר ואליו אני מנסה להתחבר ולתת להן את הסיבה ולהיות איתן ולעקוב צעד וכל ... אני חושבת גם מה ששאלת על אחות, אחות היא בהמון מקומות הלא רישמיים שצריכים להיות בהן - במיקלחת בהתחלה, בקניית הבגדים בפעם הראשונה, כשדיברתן על ה ... הקושי עצום, עצום, בנות מגיעות אלינו והן מעלות מידות, אין להן איפה לקנות בגדים כי במידות שהן מגיעות, הן באמת זקוקות לשילב לפעמים וצריך להיות איתן שם כי הקושי הוא מאוד גדול.
אלעד זוהר : יעל נוי כהן, מה אומרים בבית על הציון לשבח?
יעל נוי כהן : הילדים, הבעל מאוד גאים, הם גם סופגים את זה כל השנים, את הדיבורים שלי. כל יום אני מודיעה להם שאני צריכה לאמץ מישהי, להזמין לליל הסדר. הם איתי ומאוד מאוד תומכים.
אלעד זוהר : אז הפרס הזה גם קצת שלהם. יעל, יש לי הרגשה שענת לב אדלר כאן, עיתונאית והסופרת, שזכית בריאיון לאיזה משהו אצלך.