מפצוע אנוש מונשם ומורדם בחזרה לחיים ולנגינה בגיטרה

בשנה שעברה, במהלך חג הפסח, עדיין התאושש אוהד מפציעתו הקשה לאחר שהיה מונשם ומורדם ביחידה לטיפול נמרץ בהדסה עין כרם, כשהצוות כולו נלחם על חייו.
פיצוץ עז שאירע במפעל בו עבד, הביא לפציעתו הקשה ולהחלמה ארוכה ומפרכת.
היום, שנה וחצי אחרי, הוא עומד על שתי רגליו - מרגיש מהי עצמאות וחירות אמיתית, ומודה בהתרגשות לצוותים בהדסה שהצילו את חייו בטיפול מיוחד לכויות
…………………….
את הפיצוץ המחריד, הריח והקולות, אוהד לא ישכח כנראה כל ימי חייו. ברגע אחד, הפך מאדם בריא לפצוע מונשם ומורדם, והיום – שנה וחצי אחרי, הוא מביט לאחור ומתאר את ההחלמה מתוך השברים.
אוהד אמיתי בן ה-42 המתגורר עם בני משפחתו בישוב נילי, עבד במפעל כמתכנן פס ייצור למכונות ממוחשבות.
בעקבות הפיצוץ שאירע אז, נפגעו מספר עובדים ובהם גם אוהד שהובהל לבית החולים הדסה עין כרם במצב קשה מאוד כשהוא סובל מכוויות רבות בכל חלקי גופו.
הוא אושפז בהדסה עין כרם במשך חודשיים, בהם חודש וחצי ביחידה לטיפול נמרץ כשהוא מונשם ומורדם וצוות הרופאים נלחם כל העת על חיו.
"אני עובד במפעל קטן וביתי״, הוא מספר.
"באחד מימי העבודה הרחנו ברחבי המפעל ריח שרוף והתחלנו לחפש את מקור הריח. עברנו מכונה מכונה ושום דבר לא העיד על האסון הגדול שהולך להתרחש. מאחר ולא מצאנו את המקור לריח הבנו שאנחנו צריכים לחפש במקומות נסתרים מהעין.
היינו ערוכים עם מטפים והגענו לשואב המרכזי. כשפתחנו את הדלת לפתע, בשניות, הכל התלקח ומייד היה פיצוץ ענק. עמדתי ממש מול פתח האוורור וכל משב האש הגיע ישירות אלי.
במשך דקות ארוכות לא הבנתי בכלל כמה קשה נפגעתי וניסיתי לחפש איך לעזור.
שני פרדמקים שהיו במקרה במפעל ליד נכנסו ודי מהר הבהירו לי שאני חייב לעצור ולעלות על אמבולנס מייד. רק כשהושכבתי באמבולנס והאנדרנלין ירד התחלתי להרגיש את הכאב שהיה בלתי נסבל ומשם הדרך לעין כרם הייתה מהירה".
ד"ר גלאל יעקובי, מומחה בהרדמה וטיפול נמרץ ביחידה לטיפול נמרץ בהדסה עין כרם: "בפעם הראשונה שפגשתי את אוהד בכלל לא ידעתי שקוראים לו אוהד.
נקראתי יחד עם שאר הצוות של טיפול נמרץ לחדר טראומה, עם הודעה קצרה וברורה שהיה פיצוץ במפעל ואנחנו צריכים להתכונן לקבלת פצועים.
חדר הטראומה היה עמוס כתמיד לפני אירוע רב נפגעים, חילקנו את הרופאים המרדימים בין המיטות, הכנו את הציוד הנדרש והתרופות, וחיכינו לפצועים שיגיעו.
הגיעו מספר פצועים בדרגות שונות, ואחד שמורדם ומונשם עוד מהשטח. כרופא המרדים הבכיר בחדר טראומה לקחתי את הפצוע הקשה לטיפולי.
וידאנו שהוא יציב המודינמית, שצינור ההנשמה במקום, ויצאנו בדחיפות לסיטי לבדוק שאין פגיעות נוספות.
מיד לאחר שראינו שאין פגיעות נוספות היינו צריכים לפנות מקומות בטיפול נמרץ לשני פצועי כוויה קשים. הטיפול בכוויות החל עוד בחדר הטראומה, ושם גם פגשתי את אחיו של אוהד. הוא סיפר לי שהוא עובד בבית החולים שלנו, אבל לא ידעתי במה וכמובן שזה לא ממש משנה - אנחנו מטפלים בכל מי שנכנס בשערי בית החולים באותה מידה.
כשעלינו לטיפול נמרץ אז החל הטיפול האמיתי - פצועי כוויות הם פצועים מאוד קשים מהמון סיבות שונות:
העור שנשרף משאיר את הגוף חשוף לזיהומים, הם מאבדים המון נוזלים, ומצד שני מפתחים בצקות קשות, הם לא יציבים מבחינה המודינמית ועוד בעיות שיחודיות לפצועי כוויות.
מייד עם הגעתו לטיפול נמרץ הוא חובר למכשירים מתקדמים למדידת CARDIAC OUTPUT ו FLUID RESPONSIVENESS, ואחרי שסיימנו לעבוד עליו במשך כשעתיים התפניתי לדבר עם המשפחה.
פגשתי את אשתו המקסימה, הסברתי לה את המצב. היה חשוב לי לשקף שמצבו היה קשה מאוד, שהוא עלול להתדרדר בלילה, שהדרך עוד ארוכה לפנינו ויש עוד עליות וירידות, והסברתי לה גם שהיא לא צריכה לזכור שום דבר מהשיחה בינינו כי בשלב הזה של השוק אנשים זוכרים פחות מ20% מהשיחה ואנחנו הולכים לנהל בדיוק את אותה השיחה 3 ימים ברצף וזה בסדר גמור.
כשסיימנו את כל העבודות המכניות התחלנו לטפל בו בפרוטוקול כוויות מיוחד להדסה שנכתב על ידי ד"ר אסף שוורץ, רופא טיפול נמרץ בכיר, שהראה כמה הצלחות יפות מאוד בשנים האחרונות בפצועי הכוויות שלנו.
אשתו אמרה לי בשיחה הראשונה שמה שחשוב לה מאוד זה שנשמור על האצבעות שלו כי הוא מנגן בגיטרה. אמרתי לה שאני מבין לליבה כי גם אני מנגן, אבל שאי אפשר להבטיח כלום כי הפציעות גם באצבעות היו קשות מאוד.
ואז החל תאריך ארוך מאוד של אישפוז של קרוב לחודשיים בטיפול נמרץ, עם עליות וירידות, זיהומים, קושי בהנשמה, וכל הבעיות הצפויות בחולה כוויות קשה.
למזלנו אוהד התגלה לא רק כחזק פיזית כדי לעמוד במעמסה הגופנית הקשה שכוויה בכזה נפח מעמיסה על הגוף אלא גם חזק מנטלית, מה שעזר להתמודדות שלו ושל המשפחה.
כשהוא יצא מטיפול נמרץ זה היה יום חג לאחים ולרופאות של היחידה, ואני והוא עוד שמרנו על קשר כשהוא שולח לי סרטונים שלו מנגן בגיטרה.
כשהצגתי את פרוטוקול הכוויות שלנו בישיבה מחלקתית (אנחנו המחלקה הגדולה ביותר בהדסה), סיימתי את המצגת בסרטון שלו מנגן בגיטרה ויכולת לראות את המתמחים שטיפלו בו והמומחים שעזרו מנגבים דמעה.
בסופה של הישיבה העליתי אותו בזום וכשהוא הודה לצוות הסיעודי ולרופאים שעזרו לו ושמרו אותו בחיים כבר יכולת לראות בחדר התרוממות של גבים וגאוות יחידה אמיתית.
אשתו אמרה לי שאם הוא היה מגיע לכל מקום חוץ מהדסה, הוא כנראה היה כבר מת מזמן. אני לא יודע אם זה נכון, אבל זה מחמם את הלב להבין עד כמה היינו שם כולנו עבורו".
ואוהד מסכם: ״הצוות בהדסה הציל את החיים שלי. בזכותם אני חי.
בהמשך, עברתי שיקום מפרך ומקצועי במהלכו עזרו לי להחזיר לעצמי את כל היכולות שאיבדתי וגם את הנגינה בגיטרה.
אני מודה לכל אנשי הצוות שפגשתי בדרך, מודה על הטיפול המיוחד בכויות, בזכותם אני כאן שנה וחצי אחרי״.