אלצהיימר

אלצהיימר

היכולת לזכור, לחשוב ולהבין, כמו גם היכולת להתבטא ולהתמצא במרחב, הן ללא ספק מהנכסים החשובים ביותר של האדם ומרכיב מרכזי באיכות החיים. המצב שבו תפקודי החשיבה נפגעים ובעקבותיהם נפגע התפקוד היום יומי נקרא דמנציה. הסיבה השכיחה ביותר להתפתחות של דמנציה בגיל המבוגר היא מחלת אלצהיימר.

מחלת אלצהיימר היא מחלה ניוונית של המוח. במחלה זו מצטבר ברקמת המוח חלבון בשם עמילואיד, וחלבון נוסף בשם טאו מצטבר בתוך תאי העצב. כתוצאה מכך נוצר תהליך ניווני, שבסופו של דבר מביא למוות של תאי העצב במוח. בעקבות התהליך הניווני, המתקדם עם הזמן, ומערב חלקים שונים של המוח, נגרמים ליקויים ביכולות החשיבה והתפקוד, ובכלל זה ליקויים ביכולת הזיכרון והלמידה, השפה, עיבוד המידע החזותי וההתמצאות, התכנון, שינוי בדפוסי ההתנהגות ועוד.

גורמי סיכון להתפתחות מחלת אלצהיימר:

  • גיל מבוגר (מעל גיל 65)
  • השכיחות גבוהה כמעט פי 2 בנשים מאשר בגברים
  • קיים קשר בין רמת השכלה נמוכה לבין התפתחות אלצהיימר
  • נמצא קשר לחבלות ראש בעבר, בעיקר אם היה איבוד הכרה
  • מה שרע ללב רע גם למוח: קיים קשר בין מחלת כלי דם מוחית ומחלת אלצהיימר, ואז חומרת הדמנציה קשה יותר.
  • חשוב לטפל במצבים של יתר לחץ-דם, סוכרת ושומנים בדם, ולהפחית עישון וצריכת אלכוהול.

אבחון מוקדם של מחלת האלצהיימר:

בשנים האחרונות התמקדה תשומת הלב בשלבים המוקדמים של מחלת האלצהיימר, מתוך מחשבה שניתן יהיה לזהות את התסמינים הקליניים המוקדמים של המחלה, לפני הופעת הליקוי התפקודי. כחלק מהתובנה לחשיבות שבזיהוי שלבים מקדימים של אלצהיימר, התפתחה מודעות לקיומו של שלב "טרום דמנציה", שנקרא Mild Cognitive Impairment או בקיצור .MCI בשלב זה, קיים כבר ליקוי קוגניטיבי קל, המורגש על-ידי האדם, והוא מתלונן על קושי בזיכרון או בתפקודי החשיבה (שפה, התמצאות וכו'), אולם התפקוד היומיומי עדיין שמור.
רוב הרופאים העוסקים בתחום סבורים, כי עדיף להתחיל בטיפול בשלב מוקדם ככל הניתן, בתקווה להאט ואף למנוע את התפתחות האלצהיימר.

סימני אזהרה לאיתור הפרעה בתפקודי הזיכרון:

אחד המדדים החשובים ביותר לאבחון מוקדם של מחלת אלצהיימר הוא התחושה הסובייקטיבית של החולה ו/או של האנשים הקרובים אליו, על ירידה ביכולות החשיבה לעומת העבר.

במקרה של חשד לקיומם של 3 סימנים או יותר מהסימנים המתוארים ברשימה, מומלץ לפנות להערכה ולייעוץ רפואי.

סימנים אלו כוללים:

  • נטייה לשכוח אירועים שקרו או שנחוו לאחרונה, אף על פי שהזיכרון המתייחס לאירועים מהעבר הרחוק טוב
  • קושי למצוא את המילה הנכונה תוך כדי שיחה
  • מיעוט בדיבור ו/או ירידה באוצר המלים בשימוש יום-יומי
  • קושי בתכנון או בפתרון בעיות יום-יומיות
  • קושי בביצוע תפקודים מוכרים
  • שכחה הגורמת לשינוי בתפקוד יום-יומי, גם אם במידה קלה
  • בלבול או קושי בהתמצאות בזמן ובמקום (קושי לנווט באזורים מוכרים או בתחבורה ציבורית)
  • שינויים באישיות או במצב הרוח
  • נטייה לעצבנות יתר או חוסר סבלנות שלא היה בעבר
  • צמצום פעילויות חברתיות.

הטיפול באלצהיימר

המשפחה היא עמוד התווך בתמיכה ובטיפול בסובלים מהפרעות זיכרון ודמנציה. עיקר הנטל נופל על בני הזוג או על ילדי החולה, המתמודדים לעתים קרובות עם משימות ותפקידים מורכבים ועם דרישות ולחצים מכיוונים רבים. לבני המשפחה יש גם תפקיד מרכזי בעזרה כמו גם בעיכוב תהליך זיהוי הבעיה, הפנייה לייעוץ רפואי והתחלת הטיפול.

המשפחה היא הנכס החשוב והפגיע ביותר שיש לחולים. בני המשפחה מוצאים עצמם לא אחת מנסים לעזור לחולה, במקביל להתמודדות אישית, פיזית ונפשית עם המצוקה בה הם נתונים. על מנת לבצע את המשימות השונות על הצד הטוב ביותר, נדרשים בני המשפחה לא אחת, לשנות את אורח חייהם, מה שכרוך בין היתר בוויתורים רבים. התוצאה היא תחושת מצוקה, המלווה לעתים קרובות גם בפגיעה משנית בבריאות.

מחקרים מראים כי בני המשפחה, ובמיוחד בן או בת הזוג, חשופים יותר מאחרים לתחלואה פיזית או רגשית (דיכאון וחרדה), מוותרים על פעילות פנאי ומתמודדים עם בידוד חברתי ומצוקה רגשית מתמשכת. משום כך, מחקרים רבים מקדמים את הגישה לפיה בני משפחה של חולי אלצהיימר זקוקים, אף הם, לתשומת לב אישית ומקצועית.

מידע, תמיכה ויעוץ לבני משפחה של חולים יכול לתרום רבות להתארגנות נכונה בהתמודדות היומיומית ולהשפיע על בריאותו ועל איכות חיי החולה. הניסיון מלמד כי ככל שסביבתו של החולה מודעת יותר למחלה ולהיבטים השונים שלה, היא מתפקדת טוב יותר, וכך גם מצבו של החולה טוב יותר.
מחקרים הראו כי מטפלים עיקריים שלקחו חלק בשיחות טיפוליות ונעזרו בהדרכה ובתמיכה מקצועית, התמודדו טוב יותר עם הקשיים הכרוכים בטיפול בחולה ומנעו או דחו אשפוז מוסדי.