דמנציה

טיפול בחולי דמנציה ואלצהיימר

במרכז לטיפול בדמנציה ואלצהיימר שבמחלקת נוירולוגיה בבתי החולים של הדסה, מתמחים באבחון וטיפול בחולי דמנציה ואלצהיימר, יחד עם בעיות נוירולוגיות נוספות. בנוסף, ניתנים לחולי אלצהיימר שירותי הכוונה, תמיכה והדרכה לחולים ולמשפחות עם חולי דמנציה או אלצהיימר, בגישה שונה לחולים ולמטפלים, המבוססת על מחקר וניסיון רב בשטח.

דמנציה ומחלת אלצהיימר הן הגורם העיקרי לירידה קוגניטיבית ודמנציה בגיל המתקדם. עם הזדקנות האוכלוסיה, שכיחות אלצהיימר עולה בצורה ניכרת וכיום המחלה מהווה גורם חשוב בירידה בתוחלת החיים בגיל השלישי. כמוכן דמנציה ואלצהיימר מהוות כיום גורם רביעי לתמותה לאחר מחלות לב, סרטן ואירועים מוחיים. בנוסף לנטל הקשה שהמחלה מהווה על החולה ומשפחתו מדובר גם במחלה המהווה נטל כבד ביותר על מערכת הבריאות. בארה"ב מוערך הנזק הישיר והעקיף של המחלה ב 60 ביליון דולר לשנה. בעקבות העליה בתוחלת החיים, מספר החולים במחלה עולה באופן קבוע. כבר עתה מדברים על כ 4.5 מיליון חולים בארה"ב ומספרם יעלה עד 13 מיליון תוך כ 50 שנה. בארץ מדובר על 50 עד 100 אלף חולים במחלה.

מאז שנודע שנשיא ארה"ב, רונלד ריגן, חלה במחלת אלצהיימר חל שינוי ביחס של השלטונות בארה"ב למחלה והושקעו כספים רבים במחקר ואכן התגלו תגליות רבות ששיפרו את הבנתנו לגבי הגורמים למחלה, גורמי הסיכון למחלה וכן נמצאו תרופות ראשוניות המקלות על מצבו של החולה. המחקר עדיין נמשך כדי לגלות את הגורם המדויק למחלה ולמצוא תרופה שתרפא או תאט את התקדמות המחלה. גם האטה או עצירה של 5 שנים בלבד , תהיה לה משמעות ניכרת על מהלך המחלה ועל הנזק הרפואי והכלכלי של המחלה.


בסקירה זו נפרט את גורמי הסיכון לדמנציה ולמחלת אלצהיימר ומה ניתן לעשות בשלב זה כדי להימנע או לדחות את המחלה.


מהי מחלת אלצהיימר? ומהי דמנציה?



מחלת אלצהיימר תוארה בתחילת המאה ע"י הנוירופסיכיאטר הגרמני אלואיס אלצהיימר. כיום אנו יודעים שמחלה זו הינה הגורם השכיח ביותר לשטיון (דמנציה) בעולם המערבי. שטיון מוגדר כהסתמנות קלינית המאופיינת באובדן של יכולת קוגניטיבית ורגשית המביא להפרעה בתפקוד היום-יומי ובאיכות החיים. האבחנה של דמנציה נעשית בעזרת בדיקה נוירולוגית ובדיקה קוגניטיבית (נוירופסיכולוגית). לעיתים קיים קושי ניכר להבדיל בין ירידה קוגניטיבית בהתאם לגיל לבין מצב של דמנציה. עם הגיל מתרחשת ירידה נורמלית במספר תאי העצב במוח, ובעקבות זה גם בקשרים התוך מוחיים. ירידה זו גורמת לירידה בתפקודי המוח החל כבר בשנות הארבעים. הירידה מתבטאת בירידה בזיכרון מיידי, ירידה בשטף מילולי ובהמשך גם ירידה בהבנה ובתפישה.

המצב הזה של שכחה פיזיולוגית נקרא במספר רב של שמות והוא שכיח ביותר. מאפיינת אותו תחושה סובייקטיבית של ירידה בזיכרון וממצאים אובייקטיביים של ירידה בזיכרון בדיקות נוירופסיכולוגיות. מצד שני אין הפרעה בתפקודים קוגניטיביים אחרים למעט זיכרון ואין ירידה בתפקוד יום יומי. היום אנו מכנים מצב זה ירידה מתונה בזיכרון או בלועזית MILD COGNITIVE IMPAIRMENT - MCI . כיום ידוע שמצב זה אינו שפיר לגמרי. עד 10% מחולים עם MCI יכולים להתדרדר למצב של דמנציה תוך שנה. עדיין לא ידוע אלו חולים יתדרדרו ואילו יישארו ללא שינוי. כמוכן לא ידוע עדיין באם טיפול בחולים עם MCI ימנע את התדרדרותם למצב של שטיון וגם בנושא זה מתבצעים מחקרים רבים.

קיימים מספר רב של קריטריונים לאבחנה של דמנציה. בכולם מדובר על ירידה בזיכרון ובתפקודים מוחיים נוספים. דמנציה גורמת גם להפרעות התנהגותיות ונפשיות. הירידה הינה הדרגתית וגורמת לירידה בתפקודו של החולה בתפקודי יום יום. הגורמים לשטיון/ דמנציה הינם רבים ביותר. הסיבה השכיחה ביותר הינה כאמור מחלת אלצהיימר. הסיבה השניה הינה כנראה מחלת כלי דם מוחיים עם אירועים מוחיים מרובים. סיבות אחרות הינן חוסרים של ויטמינים, בעיקר ויטמין 12B וויטמין 1B, הפרעות אנדוקריניות בעיקר חוסר הורמון בלוטת התריס. מחלות כלליות אחרות כולל מחלות ראה, כבד או כליה כרוניות. הרעלות בעיקר של אלכוהול או חומרים אחרים. נטילת תרופות שונות כולל תרופות הרגעה או תרופות אחרות. מצבים נדירים של זיהומים מוחיים כרוניים כמו שחפת, עגבת או איידס, גידולים מוחיים, דימומים כרוניים מוחים, גם הם יכולים לגרום לשטיון. גם דיכאון יכול לגרום לתמונה המזכירה דמנציה וקיימת חשיבות ניכרת לאבחן מצב זה הניתן לטיפול בתרופות נוגדות דיכאון.

אמנם מחלת אלצהיימר הינה המחלה הניוונית השכיחה ביותר הגורמת לדמנציה ואולם קיימות מחלות ניווניות מוחיות אחרות נדירות יותר, השונות ממחלת אלצהיימר בהסתמנות הקלינית וגם בממצאים בביופסית מוח, הגורמות גם הן לדמנציה.


גורמי האזהרה שמדובר במחלת אלצהיימר (דמנציה) ולא בירידה פיזיולוגית בזיכרון הינם:
חוסר יכולת ללמוד כל אינפורמציה חדשה, הפרעות בשפה בעיקר קושי במציאת מילים, הפרעות בהתמצאות מרחבית- עד הליכה לאיבוד, קושי בביצוע פעולות מורכבות, קושי בהבנה, שינויי באישיות, בעיקר חשדנות ומחשבות שווא.

האבחנה של מחלת אלצהיימר נעשית על סמך הסיפור של החולה ומשפחתו, בדיקה כללית ונוירולוגית שהן בד"כ תקינות, ושלילת כל האפשרויות לעיל כגורמים למחלה. את ההערכה הקוגניטיבית ניתן לעשות בשיטות שונות כולל מבחנים מובנים או מבחנים מקובלים אחרים. הערכות שכיחות הינן שימוש במבחן מיני מנטל (MMSE ) , מבחן ADAS-COG , ומבחן ציור שעון (תרשים 1). לכל אחד ממבחנים אלו יש יתרונות וחסרונות והם משמשים בעיקר למעקב אחרי מצבו של החולה ולעזר באבחנה. כל בדיקות העזר מטרתן לשלול מחלות אחרות, כאשר בבדיקות הדמיה מוחיות, CT או MRI ,ניתן לראות דלדול ניכר ברקמת המוח ואולם זהו אינו ממצא ייחודי למחלת אלצהיימר (תרשים 2).

המהלך של מחלת אלצהיימר שונה בין החולים ואולם בכולם אנו רואים התדרדרות במצב. אנו מבדילים ב 3 שלבים, שלב ראשון בו המחלה קלה והממצאים בעיקר קשורים להפרעות בזיכרון. בשלב השני מתחילות גם הפרעות בתפקודי יום יום, קשיים בהליכה והפרעות התנהגות. בשלב השלישי הקשה, החולים תלויים בזולת באופן מלא, מרותקים למיטה ואינם מסוגלים לאכול או לשתות ואינם שולטים על צרכיהם. מהלך המחלה הינו בין 5-10 שנים כאשר בשלב השלישי החולים סובלים מסיבוכים הנגרמים של הריתוק למיטה כולל זיהומים ופצעי לחץ.


מהם גורמי הסיכון למחלת אלצהיימר ודמנציה:




 

גיל

גורם הסיכון הראשון למחלת אלצהיימר הינו גיל מתקדם. כפי שכבר צוין קיימים שינויים נורמליים במוח עם הגיל. קיימת ירידה במשקל המוח מ-1394 גרם ל-1161 גרם בממוצע, קיימת ירידה במספר תאי העצב (נוירונים) (50-100 ביליון) וירידה ביכולת הקשרים שלהם. נצפים משקעים מוחיים מרובים הנקראים רבדים (פלקים) סניליים וקיימת ירידה בזרימת הדם המוחית (%28 ) ובחילוף החומרים המוחי בייחוד של גלוקוז. כל הממצאים הנ"ל האלה גורמים לירידה נורמלית בתפקוד המוחי. עד גיל 75 כמעט 20% מהאנשים יסבלו מירידה קוגניטיבית מהם כ 5% קשה, עד גיל 85 , 50% יסבלו מירידה קוגניטיבית מהם 20% קשה. ואילו מעל גיל 85, שכיחות הירידה הקוגניטיבית יכולה להגיע עד 100% מתוכם כ 50% ירידה קשה. השכיחות של מחלה אלצהיימר בהתאם עולה באופן מהיר מאד עם הגיל. בגיל 65 כ 1-2% מהאוכלוסיה יסבלו מהמחלה ואולם שכיחות זו מכפילה עצמה כל 5 שנים ובגיל 80 יכולה להגיע עד 20% .


מין

 שכיחות מחלת אלצהיימר גבוהה כמעט פי 2 בנשים מאשר בגברים. הגורם אינו ידוע ואולם הועלו השערות שקיים קשר לירידה הורמונלית אצל נשים לאחר גיל הבלות. אכן עבודות אפידמיולוגיות ראשוניות טענו שנטילת גלולות המכילות אסטרוגן יכולה להוריד את השכיחות של מחלת אלצהיימר. התופעה הוסברה בכך שלאסטרוגן יש השפעה חיובית על זרימת הדם המוחית וכן על חומרים מקשרים במח. ואולם במחקרים של השנה האחרונה בהם נבדקו אלפי נשים התברר שהמצב דווקא הפוך. נשים שנטלו גלולות לאחר גיל הבלות לתקופה ארוכה כדי למנוע אוסטאופורוזיס ומחלות לב דווקא סבלו יותר ממחלות לב ואירועים מוחיים וכמוכן חלה עליה גם בשכיחות של מחלת אלצהיימר. לפיכך לא מומלץ כעת ליטול גלולות לאחר גיל הבלות לתקופה ארוכה.


גנטיקה

כמו במחלות ניווניות אחרות , גם במחלת אלצהיימר רוב המקרים אינם משפחתיים, ואולם קיימת שכיחות יתר של המחלה במשפחות מסוימות. נוכחות של מחלת אלצהיימר אצל קרוב משפחה מדרגה ראשונה מעלה את הסיכון לחלות במחלה פי 3-5 . אצל 10% מהחולים, בעיקר אלו שבהם המחלה מופיעה בגיל צעיר(סביב 50), המחלה הינה משפחתית ועוברת בתורשה מדור לדור (תורשה שולטנית). בשנים האחרונות התגלו מספר גנים הקשורים במחלת אלצהיימר במשפחות אלו. עובדה נוספת שהתגלתה לאחרונה הינה הקשר בין המחלה הגנטית הנגרמת בשל טריזומיה 21 ( תסמונת DOWN [מונגולואיזם]) לבין מחלת אלצהיימר. התברר שאחוז גבוה מהלוקים בטריזומיה 21 יסבלו בגיל 40-50 מסימנים קליניים של מחלת אלצהיימר ואילו אצל 100% מנפגעי טריזומיה 21 ימצאו ממצאים מוחיים הזהים למחלת אלצהיימר. ממצא זה הביא להבנת התפקיד של חלבון העמילואיד המקודד ע"י גן הנמצא על כרומוזום 21 כגורם העיקרי למחלת אלצהיימר. למרות התגליות הקשורות לגורמים הגנטיים של מחלת אלצהיימר, עדיין לא קיימת בדיקה גנטית המאפשרת לאבחן את המחלה או לנבא מי ילקה במחלה בעתיד.


השכלה נמוכה 

התברר שקיים קשר בין רמת ההשכלה לבין התפתחות מחלת אלצהיימר. במספר מחקרים מרחבי העולם נמצא שככל שההשכלה נמוכה יותר כך עולה השכיחות של מחלת אלצהיימר ודמנציה. ההסבר המקובל הוא שבתהליך הלמידה נוצרים קשרים מרובים בין תאי העצב במוח. קשרים אלו, הנקראים סינפסות, מהווים גורם מגן בפני הופעת הדמנציה וצפיפות הקשרים הנ"ל נמצאת בקורלציה טובה עם הירידה הקוגניטיבית. מצד שני כאשר אדם בעל השכלה גבוהה כבר חולה במחלת אלצהיימר, מהלך המחלה אצלו מהיר יותר מכיוון שיש לו כבר פחות קשרים מוחיים בין תאי העצב.

אחד המחקרים החשובים להבנת הקשר בין ההשכלה למחלת אלצהיימר הינו מחקר הנזירות. במחקר זה משתתפות 678 נזירות ממנזרים ישועיים באזור המערב התיכון בארה"ב. כל הנזירות תרמו את כל הכתבים שלהם במשך השנים , כל הנזירות עברו הערכות נוירופסיכולוגיות מפורטות, וכל הנזירות תרמו את מוחן למדע לאחר פטירתן. ממחקר זה התברר שכבר בחיבורים שנכתבו כשהנזירות היו בגיל העשרה, היה הבדל בין הנזירות שחלו אח"כ במחלת אלצהיימר לבין אלו שלא חלו במחלה. בחיבורים של הנזירות החולות היה שימוש מופחת במילים נרדפות ודלות לשונית. מכאן שקיימת קורלציה בין יכולת לימודית לבין הופעת דמנציה ומחלת אלצהיימר ולכן קיימת חשיבות להפעלה של המוח בכל השנים.



מחלות כלי דם

 ממחקרים רבים וגם ממחקר הנזירות התברר שקים קשר בין מחלת כלי דם מוחית לבין מחלת אלצהיימר. כאשר נמצאים במוח שני השינויים גם יחד, שינוי ניווני של מחלת אלצהיימר וכן שינויים בכלי דם או עדות לאירועים מוחיים, חומרת המחלה עולה בהרבה. התברר שמה שרע ללב רע גם למוח. זה כולל מחלת כלי דם כליליים ,יתר לחץ דם, סכרת, כולסטרול גבוה , עישון, אלכוהול בכמות גדולה . נמצא גם שרמות חלבון בשם הומוציסטאין שהוא סמן למחלות לב גבוהות גם בחולי מחלת אלצהיימר. חלבון זה הקשור לחסר של חומצה פולית הינו מרכיב במערכת הקרישה ויתכן והוא מחמיר את הופעת התהליכים הקרישתיים במוח הגורמים לאוטמים מוחיים קלים. החשיבות הרבה בגורמי סיכון אלו היא שניתן להקטין אותם ע"י שינוי דפוסי התנהגות ומתן תרופות. קשר מיוחד נמצא בין רמות הכולסטרול למחלת אלצהיימר. התברר גם שתרופות מורידות כולסטרול יכולות גם להקטין את השכיחות של מחלת אלצהיימר במספר מנגונים.


חבלות ראש

ברוב העבודות אכן נמצא קשר בין היסטוריה של חבלת ראש בעיקר אם היה איבוד הכרה ממושך לבין עליה בשכיחות מחלת אלצהיימר למרות שקשר זה עדיין לא מוחלט. הדבר נבדק גם בנפגעי ראש בפעולות צבאיות אצל חיילים משוחררים מוייטנאם.


תרופות נוגדות דלקת

ממצא מעניין שהתגלה במחקרים אפידמיולוגיים הוא הקשר בין טיפול בתרופות נוגדות דלקת לבין מחלת אלצהיימר. התברר שאצל חולים הסובלים ממחלות פרקים כרוניות נמצאה ירידה בשכיחות של מחלת אלצהיימר. מחקרים הראו שהסיבה לכך היא שחולים אלו נוטלים תרופות נוגדות כאבים ונוגדות דלקת ממשפחת ה NSAID כמו איבוברופן, אינדומד , וולטרן ועוד. לקיחה ממושכת של תרופות אלו מעל 5 שנים יכולה להוריד את שכיחות מחלת אלצהיימר. יש עדיין להתיחס בזהירות לתוצאות אלו מכיוון שנמצאו במחקרים רטרוספקטיביים בלבד. הממצא הזה חשוב מכיוון שהוא הראה שיש חשיבות למערכת הדלקתית המוחית במחלת אלצהיימר.



מה ניתן לעשות כדי למנוע אלצהיימר?



לצערנו לא קיים עדיין טיפול המרפא או מונע את הדמנציה או את מחלת אלצהיימר. בעקבות התגליות של השנים האחרונות נעשו ונעשים כעת מחקרים רבים בדרכים שונות המנסות למנוע את המחלה. אחד הכיוונים המבטיחים היה מציאת חיסון כנגד מחלת אלצהיימר ע"י שימוש דווקא בחלבון העמילואיד עצמו הגורם למחלה. רעיון זה ביקש להשתמש במערכת החיסון של החולה עצמו כדי להגן על המח בפני המחלה. לרוע המזל הניסוי הופסק בשל תופעות לוואי קשות שהחיסון גרם. יתכן ובעתיד ימצא חיסון אחר ללא תופעות לוואי שימנע את המחלה. נסיון שני הוא שימוש בחומרים המעכבים את יצירת חלבון העמילואיד או שקיעתו במוח. ואולם עד למציאת טיפול יעיל יש לנסות ולהשפיע על גורמי הסיכון למחלה. חלק ניכר מגורמי הסיכון הנ"ל אינם ניתנים לשינוי כולל גיל, מין והמבנה הגנטי. ואולם לגבי החלק האחר של גורמי הסיכון ניתן לנסות ולהטות את הכף לכיוון של מניעה או דחיית המחלה.


בעבודות שונות התברר שהפעלה של המוח בדרכים שונות היתה בקורלציה עם ירידה בשכיחות או דחיה של מחלת אלצהיימר ודמנציה וכן היתה גם בקורלציה עם מניעת התדרדרות בזיכרון באנשים ללא מחלת אלצהיימר. פעילויות אלו כוללות קריאה, השתתפות במשחקי מחשבה למשל משחקי קלפים, שבץ-נא או משחקי קופסא, פתירת תשבצים ותרגילים דומים, השתתפות פעילה בנגינה או ריקוד. המחקרים בדקו את השפעת הפעילות המוחית בגיל המתקדם והראו שבתקופה של 5 שנים, אנשים שעסקו בפעילות מוחית מוגברת סבלו פחות ממחלת אלצהיימר ומהתדרדרות בזיכרון. לפיכך ניתןלסכם שמומלץ להשתמש במוח או שקיימת סכנה לאבד את המוח (USE IT OR LOSE IT).


לגבי פעילות גופנית ותזונה נכונה אמנם לא נמצא קשר ישיר עם מניעת מחלת אלצהיימר ודמנציה  ואולם גורמים אלה משפיעים מאד על תפקוד הלב ומערכת כלי הדם. וכפי שראינו, מה שטוב ללב טוב גם למוח. מאותה הסיבה יש לנסות ולהוריד את כל גורמי הסיכון למחלות לב האפשריים. זה כולל הורדה של לחץ הדם הן על ידי דיאטה והן ע"י שימוש בתרופות. הורדה של הכולסטרול הינה חשובה ביותר ולתרופות להורדת הכולסטרול ממשפחת הסטטינים יש בנוסף גם השפעה ישירה כנראה על התפקוד המוחי ולכן הן מומלצות. במידה ויש מחלות לב יש צורך למנוע את הסיכון בשליחת תסחיפים למוח על ידי טיפול מתאים לדילול הדם למשל ע"י אספירין. בעקבות הגילוי של עליה בחלבון ההומוציסטאין בחולי מחלת אלצהיימר יש הממליצים על נטילת חומצה פולית שהיא ויטמין ההכרחי לגוף ואין לה תופעות לוואי. ויטמין אחר הנמצא בשימוש נרחב הינו ויטמין E, למרות שאין עדויות ברורות לגבי יעילותו כטיפול בבעיות זיכרון. בנשים, בניגוד למה שהמלצנו בעבר, לא מומלץ לקחת טיפול הורמונלי לאחר גיל הבלות בשל הסיכונים להופעת מחלות כלי דם לבביות ומוחיות. לגבי נטילת תרופות נוגדי דלקת, למרות שנמצא קשר סטטיסטי עם ירידה בשכיחות מחלת אלצהיימר, עדיין לא הוכח שאם נוטלים באופן מסודר תרופות אלו המחלה נמנעת. ידוע שנטילת תרופות אלו כאשר המחלה כבר מתחילה אינה יעילה. מצד שני לא ברור כמה זמן מראש, איזו תרופה יש לקחת, ובאיזה מינון יש ליטול אותה כדי למנוע את המחלה. לתרופות אלו יש תופעות לוואי שיכולות להיות מסוכנות כמו דימומים מהקיבה או השפעה רעה על תפקודי הכליות ולכן יש להמתין למחקרים מבוקרים נוספים כדי לדעת את מקומן בטיפול במניעת מחלת אלצהיימר.


מה לגבי תרופות לשיפור הזיכרון. נושא זה נמצא בויכוח בין רופאים שונים ובין הרפואה הקונבנציונלית לרפואה המשלימה. מספר חומרים נבדקו ונטען לגביהם שהם יכולים לסייע במניעת התדרדרות מוחית. בין חומרים אלו נמצאים בעיקר חומרים שומניים מסןג פוספוליפידים (פוספאטידילכולין או פוספאטידילסרין) וכן חומצות שומן בלתי רוויות כמו אומגה 3. הטענה היא שלחומרים אלו השפעה על קרום תאי העצב ולפיכך הם יכולים לשפר את תפקודם. טענה זו עדיין לא הוכחה על פי הסטנדרטים המדעיים המקובלים ולכן החומרים אינן מומלצים בשלב זה כטיפול בדמנציה. יש להיזהר בעיקר מתכשירים המופקים ממוח של בקר בשל הסכנה בהעברת מחלת ספגת המוח בבקר (מחלת ה"פרה המשוגעת").


חומר נוסף שניזכר כבעל יכולת בשיפור הזיכרון ומניעת דמנציה הינו גינקו בילובה. חומר זה המופק מעלי עץ הגינקו ומכיל מספר חומרים פעילים. נעשו מספר מחקרים בשימוש בו בחולי מחלת אלצהיימר וגם באנשים עם הפרעת זיכרון קלה יותר. למרות שיתכן וקיימת יעילות מסוימת לטיפול בו במחקר מבוקר לא נמצא יעילות לתכשיר זה במניעה של מחלת אלצהיימר ומצד שני היו תופעות לוואי משמעותיות. לפיכך לא ניתן להמליץ על שימוש בתרופות אלו במצבים של דמנציה. לגבי הפרעות זיכרון קלות יותר, למשל המצב של MCI שניזכר, אנו עדיין זקוקים למחקרים מבוקרים להעריך את השפעת התכשיר.


אחת התגליות הנוספות של השנים האחרונות הינה מציאתם של תרופות המשפיעות באופן זמני על מהלך מחלת אלצהיימר ועל דמנציה. אמנם התרופות אינן מרפאות את המחלה ואולם הן עוזרות לחולים ולמשפחותיהם בעיקר בשלבים הראשונים של המחלה. התרופות הנ"ל מבוססות על העלאת הריכוז במח של חומר הקרוי אצטילכולין החשוב ביתר לתקשורת בין תאי העצב בסינפסה. התרופות מעכבות את האנזים שתפקידו לפרק באופן נורמלי את האצטילכולין וכך הן מעלות את ריכוזו במוח. תרופות אלו למשל, DONEPEZYL (EXELON) RIVASTIGMINE ( ASENTA, MEMORIT ,ARICEPT ) או GALANAMINE (REMINIL) , חודרות בקלות למוח ובד"כ אין להן תופעות לוואי. כעת נעשים מחקרים רבים כדי לגלות האם מתן התרופות הנ"ל בשלבים מוקדמים ביותר או אפילו בשלב של MCI לפני הופעת השטיון יוכל למנוע את ההתדרדרות למחלת אלצהיימר בעתיד.

לסיכום-

מחלת אלצהיימר (ודמנציה) הינה מחלה קשה ביותר הן לחולה, הן למשפחתו והן למערכת הבריאות כולה. מניעת גורמי הסיכון הניתנים לשינוי ובעתיד יתכן וגם טיפול תרופתי ספציפי יתכן ויוכלו להאט או לעצור את התקדמות המחלה. גם האטה או עצירה של 5 שנים בלבד תקרב בין עקומת המחלה לבין עקומת תוחלת החיים. ולכן, לפחות עד שתוחלת החיים תעלה באופן משמעותי, תהיה לה משמעות ניכרת למניעת הנזק הרפואי, הנפשי והכלכלי של המחלה.

 

לקריאה נוספת על טרשת נפוצה