בלוטות יותרת הכליה (אדרנל) הן 2 בלוטות הממוקמות כל אחת בחלק העליון של כל כליה ותפקידן לייצר ולהפריש הורמונים מסוגים שונים. בעיות בבלוטת האדרנל נוצרות לרוב כאשר הבלוטות מייצרות מעט מדי או יותר מדי הורמונים.
הרוב המוחלט של הגושים שמתפתחים על בלוטות יותרת הכליה הם גושים שפירים שאינם גורמים לשום נזק. יחד עם זאת, בחלק מהמקרים הגושים גורמים להפרשת יתר של הורמונים. במקרים אלו עלולות להתפתח מחלות כרוניות כגון סוכרת, יתר לחץ דם ופגיעה בעצמות, בנוסף תסמינים נוספים כגון עלייה במשקל, סימני מתיחה בעור באזור הבטן, דיכאון, צמיחה מוגברת של שיער באזור הפנים והגב (אצל נשים), פגיעה במחזור החודשי ועוד.
גורמי הסיכון לגושים ממאירים בבלוטת יותרת הכליה טרם הובנו במלואם ע"י הרופאים אך ידוע שקיימות מספר מחלות גנטיות שמעלות את הסיכון ללקות בסרטן בלוטת יותרת הכליה.
השלב הראשון באבחון של גוש בבלוטת יותרת הכליה הוא בדיקה גופנית ע"י הרופא. לאחר בחינת התסמינים המטופל יידרש לבצע בדיקות דם ושתן, כמו גם בדיקות דימות כגון CT או MRI. בסיום כל הבדיקות ניתן יהיה לאבחן האם הגוש שפיר, גורם להפרשה הורמונלית או חשוד לממאיר.
האינדיקציות לניתוח בגושים בבלוטת יותרת הכליה כוללות גוש שפיר בגודל מעל 4 ס״מ, גוש החשוד לממאירות בבדיקות הדימות או גוש המפריש הורמונים.
הטיפול המבוצע: ניתוח – כריתה לפרוסקופית
ניתוח לכריתת האדרנל מבוצע לרוב בשל גושים בעלי אופי שונה (שפירים וממאירים, עם או ללא הפרשת הורמונים) או במצבי פעילות יתר ללא גושים מוגדרים. הניתוחים הלפרוסקופיים לכריתת בלוטות האדרנל התחילו בשנת 1992 ונחשבים כיום לשיטה הניתוחית המועדפת והמקובלת.
הכריתה הלפרוסקופית מתבצעת בהרדמה כללית. קיימות מספר טכניקות אך המקובלת ביותר הינה זו שבה החולה שוכב על צידו וכריתת הבלוטה דרך חלל הבטן. טכניקות פחות מקובלות כוללות גישה אחורית מהגב או השכבת החולה על גבו.
בטכניקה הנפוצה, המנתח מבצע חתך קטן (5-10 מ"מ) בבטן העליונה ומחדיר דרכו צינור ומצלמה המחוברת לסיב אופטי שמאפשרת לצוות המנתח לצפות בחלל הבטן. בהמשך מבוצעים עוד מספר חתכים קטנים מתחת לקשת הצלעות, דרכם מוחדרים כלי הניתוח בעזרתם מפרידים את הבלוטה מהרקמות והאיברים מסביב, ושולפים אותה החוצה. לסיום, סוגרים את החתכים ע"י סיכות, תפרים או דבק.
במרבית המקרים, אין צורך בהכנסת נקז לחלל הבטן או צינור מנקז לקיבה. משך האשפוז הממוצע לניתוח כריתת אדרנל נע בין יממה לשלושה ימים. חזרה לפעילות רגילה כולל הליכה, נהיגה, עליה במדרגות וקיום יחסי מין מתאפשרת בד"כ כעבור שבוע עד עשרה ימים. כריתות של שתי הבלוטות מתבצעות לרב באותו הניתוח. לרוב ההחלמה היא מעט יותר ארוכה מאשר בכריתת בלוטה אחת בלבד, וזאת בגלל אופי המחלה, היקף הניתוח ובעיקר בגלל פרק הזמן הדרוש לשם איזון תרופתי. אולם גם במקרים אלו ההחלמה היא קלה יותר באופן מובהק מאשר בגישה של ניתוח פתוח.
על אף שמדובר בהליך בטוח המבוצע בפולשנות מינימאלית, לעיתים עלולים להיווצר סיבוכים כדון דימומים וזיהומים, ובמקרים נדירים יותר עלולה להתרחש גם פגיעה באיברים סמוכים לאדרנל (טחול, כבד, כליות ועוד).
ניתוחי כריתה לפרוסקופית של בלוטת יותרת הכבד מתבצעים בהדסה בידי מנתחים מומחים בכירורגיה כללית ואנדוקרינית וכירורגיה אורולוגית.