סקס מהסוג השלישי

מאת: פרופ' דרורית הוכנר-צלניקר,

מנהלת המרכז לבריאות האישה

בביה"ח הדסה הר-הצופים

העוסק בקידום בריאות נשים בגיל המעבר.

הכתבה התפרסמה באתר "דוקטורס"

רוב המחקרים מוכיחים, כי יחסי מין הולכים ומשתפרים עם הגיל. במקום התכיפות והקצב, באים ההבנה וההכרה של הצרכים המיניים שלך ושל בן זוגך.

מין זה מביך?

למרות הסרת הטאבו ועל אף הדיבור הגלוי, המילה מין עדיין מעוררת מבוכה קלה, ובעיקר כשמדובר בהרגלי המין האישיים. עדיין יש תחושה שמין מיועד לצעירים ובריאים בלבד; בני אדם באמצע החיים לובשים פיג'מה והולכים לישון. זה לא נכון!

• רוב המחקרים מוכיחים, כי יחסי מין הולכים ומשתפרים עם הגיל. במקום התכיפות והקצב, באים ההבנה וההכרה של הצרכים המיניים שלך ושל בן זוגך.

• המיניות שונה מאדם לאדם ומתקופה לתקופה. יש נשים הנהנות מפעילות מינית וזקוקות לה פעמים אחדות בשבוע, יש הרואות באקט המיני מטרד שהכרחיותו היא רק לצורך הילודה. יש החוששות להיכנס להריון, ומשהן מגיעות לגיל שבו פג החשש מפני הריון, גובר בהן הרצון ליחסי מין ואי-לכך תדירותם עולה.

• הדבר החשוב ביותר הוא מה את מרגישה, כל עוד אין הדבר פוגע בזוגיות שלך. אם היית פעילה מבחינה מינית ונהנית מיחסי מין לפני גיל המעבר, אין שום סיבה שלא תוסיפי להיות פעילה כבעבר ותהני מיחסי מין גם בתקופת המנופאוזה. זאת ועוד: השחרור מהחשש מפני הריון, היעדרם של כאבי הבטן שלפני הווסת והדימומים הקשים בזמן הווסת פותח לפנייך מרחבים חדשים בכל הקשור ביכולת המינית שלך.

• גבר מגיע לשיא המיניות שלו בגיל 18. מחשבה, תמונה ארוטית או גל בושם יכול לגרום לו זקפה. הוא יכול להגיע לזקפה נוספת כמחצית השעה לאחר הזקפה הקודמת. נשים, לעומת זאת, מתעוררות מינית רק בתנאים מסוימים, לאו דווקא פיזיים – רגשות, זיכרונות, חלומות וציפיות. מחקרים מראים ששיא מיניותה של האישה הוא בגיל 38-40. בגיל זה האישה היא בשיא מודעותה למיניותה, ולפיכך יש ביכולתה ליהנות יותר מיחסי מין.

• גיל המעבר מאופיין בירידה בייצור והפרשת הורמונים אסטרוגנים על ידי השחלה, עד להפסקה מוחלטת של ייצור זה בתקופת המנופאוזה. לחסר ההורמונלי יש השפעות על מערכות גוף שונות, המתבטאות בתסמיני גיל המעבר המוכרים, כגון, גלי חום, הזעה מוגברת, נדודי שינה. לחסר ההורמונלי יכולות להיות גם תופעות הקשורות בתפקוד מערכת המין והשתן, כגון, ירידה באלסטיות של הנרתיק, קיצור הנרתיק, הידבקות הרירית המצפה את הנרתיק הגורמת ליובש בנרתיק, כאבים בזמן מגע מיני, דמם נרתיקי בזמן קיום יחסי מין, ועלייה בשכיחות זיהומים בדרכי השתן.

• עם העליה בגיל נשמרת יכולתה המינית של האישה, על אף הירידה בתדירות; אמנם נשים שהיו רגילות לקיים יחסי מין אחת לשבוע לא יחושו כל ירידה בתדירות, אבל עוצמת האורגזמה נוטה להיחלש עם הגיל. אולם, אם תדירות יחסי המין נמוכה ביותר, ויחסי המין מגיעים לתדירות של אחת לחודשיים-שלושה, יהיו יחסי המין מלווים בכאב ובאי נוחות, שמקורם בירידה באלסטיות של הנרתיק.

• לגבי הנרתיק תקף הביטוי: USE IT OR LOSE IT - "השתמשי בו או שתאבדי אותו", וזה נכון! יש נשים שגופן מוסיף ומייצר אסטרוגנים ממקור שאינו שחלתי, השומרים על אלסטיות הנרתיק ומאפשרים המשך הנאה מיחסי מין.

• בכל מקרה, השינויים בנרתיק, החלים בעקבות הפחתה בייצור האסטרוגן ובהפרשתו, ניתנים לתיקון מוחלט באמצעות טיפול אסטרוגני מקומי, בצורת נרות או קרמים למיניהם, או באופן שיטתי בכדורים דרך הפה. ההחלטה על אופן הטיפול ההורמונלי תלויה בגורמים נוספים ובמצב הבריאות הכללי.

• ישנם מצבים נדירים בהם גם הטיפול המקומי בנרתיק באמצעות האסטרוגן לא יביא שיפור של ממש בהנאה מיחסי המין. במקרה זה, יש צורך לנסות ולהעמיק את ההבנה בעניין איכות היחסים שיש לך עם בן זוגך ובתחושת המיניות שלך. במצבים מסוימים, הן טיפול חלופי באסטרוגן והן הבנת מערכת היחסים עם בן הזוג אינם פותרים את בעיית החשק המיני, ואז יש לשקול טיפול בהורמון המין הזכרי טסטוסטרון, שהוכח כיעיל להגברת החשק המיני.

• הטיפולים ההורמונליים יעילים רק כאשר הם ניתנים לנשים פעילות מינית. מטפלי מין ממליצים על אוננות, על מנת לשמר את היכולת לקיים יחסי מין בעתיד, במידה ואין פעילות מינית בהווה.

• זוגות רבים הנשואים באושר שנים רבות מתקשים לשמר את ההתלהבות מקיום יחסי המין, גם אם חיי הנישואים שלהם מוצלחים ביותר. מחקרים מצביעים על נטייה רבה יותר להנאה מיחסי קרבה, אהדה ואמון, כאשר היחסים בין בני הזוג כוללים יחסי מין טובים ומהנים. דווקא כאשר הילדים גדלים ועוזבים את הבית, עומס העבודה יורד, וההיכרות עם הגוף מקסימלית, עשוי לבוא שיפור ביחסי המין. ואולם בכך יש להשקיע אנרגיה.

• בתקופת גיל המעבר, עד להפסקה מוחלטת של הביוץ, עדיין יתכן הריון בלתי רצוי. לפיכך, מומלץ להשתמש באמצעי מניעה בתקופת המעבר, כגון: גלולות למניעת הריון, התקן תוך-רחמי, וסגירת חצוצרות, כדי להימנע מתקלות בלתי רצויות. יש להחליט על אמצעי המניעה המתאים, מבחינת יעילות ותופעות לוואי, יחד עם הרופא/ה המטפל/ת.