פרופ' לרר הינו רופא מומחה בפסיכיאטריה, מנהל היחידה לפסיכיאטריה ביולוגית ופרופסור מן המניין לפסיכיאטריה בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים.
פרופ' לרר, יליד דרום אפריקה, עלה ארצה ב- 1972. סיים את לימודי הרפואה בהצטיינות באוניברסיטת קייפטאון, דרום אפריקה. התמחה בפסיכיאטריה בבתי החולים הדסה והרצוג בירושלים, והשתלם בפסיכופרמקולוגיה ופסיכיאטריה ביולוגית בארה"ב.
עד 1990 שימש מנהל מחלקה בביה"ח הרצוג, ומנהל מרכז יעקב הרצוג לחקר המוח והפסיכיאטריה.
ב- 1990 מונה כמנהל היחידה לפסיכיאטריה ביולוגית בהדסה, וייסד את המעבדה לפסיכיאטריה ביולוגית.
בין השנים 1994-2002 ניהל פרופ' לרר, במקביל לתפקידיו בהדסה, את המכון הלאומי לפסיכוביולוגיה בישראל.
כמו כן, בין השנים 2000-2002 שימש בתפקיד סגן דיקן הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים.
תחומי העניין הקליניים של פרופ' לרר כוללים סכיזופרניה, הפרעות חרדה והפרעות כפייתיות, ובמיוחד דכאון עמיד, גישות חדשניות בפסיכופרמקולוגיה קלינית והטיפול בנזעי חשמל. שטחי המחקר של פרופ' לרר מתמקדים בבסיס הגנטי של הפרעות פסיכיאטריות ופיתוח טיפולים תרופתיים במעבדה ובמישור הקליני.
נושאי מחקר
פרופ' לרר עומד בראש היחידה לפסיכיאטריה ביולוגית, בה פועלות מספר קבוצות מחקר. קבוצה אחת עוסקת במחקר גנטי, במטרה לגלות את הגנים האחראים להפרעות פסיכיאטריות מרכזיות, ולהשתמש במידע זה כדי לפתח טיפולים חדשים ויעילים יותר. קבוצה שניה (בראשותו של דר' מיכאל ניומן) עוסקת במחקר מעבדתי בסיסי, הבודק את מנגנון הפעולה של טיפולים נוגדי דכאון ומייצבי מצב הרוח, במטרה לשפר ולהאיץ את השפעתם. הקבוצה השלישית מבצעת מחקרים קליניים הנובעים מהמחקר הבסיסי. דוגמא לכך הינה מחקר אשר בוחן את ההורמון טריאיודוטירונין (3T כתוספת לטיפול נוגד דכאון).
בתחום ההוראה, פרופ' לרר מרצה לתלמידי רפואה בתחום הפסיכיאטרייה הקלינית, וכמו כן מלמד ומנחה תלמידי תואר שני ושלישי בנוירוביולוגיה, לימודים עיוניים ועבודת מעבדה (טזה).