המחלקה לנוירולוגיה

ביה"ח האוניברסיטאי עין-כרם

 

 

יליד ירושלים. בוגר המגמה ההומניסטית-יהודית בביה'ס התיכון ליד האוניברסיטה העברית (1958). בעל תואר דר' לרפואה

(M.D.) ודר' לפילוסופיה (Ph.D.) בנוירוביולוגיה (אימונולוגיה), מביה'ס לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה (1969, 1979). התמחה בנוירולוגיה בביה'ח האוניברסיטאי הדסה עין כרם (1973-1969) והשתלם בנוירואימונולוגיה במחלקה לאימונולוגיה כימית במכון ויצמן למדע (1974-1973) ובמחלקה הנוירולוגית באוניברסיטה של פנסילווניה (1978-1976).

 

במסגרת תפקידיו האקדמיים באוניברסיטה העברית ובהדסה הוא משמש כיום כפרופ' מן המנין בנוירולוגיה (מ- 1982); מופקד הקתדרה לנוירולוגיה על שם ישראל וכסלר (מ- 1991); מנהל מרכז אגנס גינגס לנוירוגנטיקה הומנית בהדסה (מ- 2000). בעבר שימש מנהל המחלקה לנוירולוגיה בהדסה (מ-2005-1988); מנהל המעבדה והיחידה לנוירואימונולוגיה בהדסה (1988-1975); יו'ר החוג לנוירולוגיה ונוירוכירורגיה בביה'ס לרפואה (1987-1981 ); יו"ר ועדת המינויים למקצועות הרפואה (1992-1988); דיקן הפקולטה לרפואה (1996-1992).

 

נשא בתפקידים ציבוריים ולאומיים אלו:

 

ý      המדען הראשי של משרד הבריאות ויו"ר מנהל המחקר הרפואי (1992-1987);

ý      יו"ר הועדה לרפואה של הקרן למחקר בסיסי באקדמיה הישראלית למדעים

      (1980);

ý      יו"ר ועדת ההיגוי למדעי המוח והעצב של המועצה הלאומית למחקר ולפתוח (1992-1985);

ý      יו"ר המועצה המדעית של האגודה הישראלית לטרשת נפוצה (מ- 2005-1991);

ý      יו"ר הועדה לבדיקת חוק האקדמיה הישראלית למדעים במשרד המדע

      (2004-2005).

 

כמו כן היה חבר במועצה הלאומית למחקר ולפתוח, בועדת ההגוי הלאומית לביוטכנולוגיה, במועצה הלאומית לבריאות, ובועד המנהל של המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית.  עתה משמש כחבר בועדת ההיגוי למכוני המחקר הממשלתיים (מ-2005), ובועדה המייעצת לרשום תכשירים רפואיים במשרד הבריאות (מ-2006).

 

ב- 2000 מונה כנשיא כבוד של החברה הישראלית לנוירואימונולוגיה, וב- 2002 נבחר כאיש המופת ברפואה  מטעם ליונס-ישראל.

 

במסגרת תפקידיו הבינלאומיים שימש כיו"ר מועצת הנגידים של הקרן הדו-לאומית למדע ישראל-ארה"ב (BSF); חבר בועד המנהל של: הפדרציה הבינלאומית לטרשת נפוצה, החברה הבינלאומית לנוירואימונומודולציה, החברה הבינלאומית לנוירואימונולוגיה, החברה האירופאית לנוירולוגיה, הפדרציה הבינלאומית לנוירולוגיה, האיגוד האירופאי של בתי הספר לרפואה; היה נשיא המועצה האירופאית למחקר ולטיפול בטרשת נפוצה (ECTRIMS)

(1995-1994). שימש יו"ר הכינוס הבינלאומי לנוירואימונולוגיה (1991), הכינוס האירופאי לטרשת נפוצה  (1995), הכינוס האירופאי לנוירולוגיה (2000). ב- 2003 נבחר כחבר כבוד של החברה האמריקאית לנוירולוגיה

(ANA). ב- 2004 נבחר כחבר במכון לרפואה של האקדמיה הלאומית למדעים בארה"ב. ב-2006 נבחר כעמית כבוד בקולג' המלכותי לרופאים  בבריטניה (FRCP).

 

שרות סדיר בצה"ל: חייל בנח"ל ובצנחנים (1961-1958). שירות מילואים בצה"ל: קצין רפואה בצנחנים בעת מלחמת יום הכיפורים; קצין רפואה אוגדתי בדרגת סא"ל בעת מלחמת לבנון; הקמה ופיקוד על  פרוייקט "אדם בקרב" במסגרת מנוי לתפקיד ע' ראש המחקר והפיתוח (מו"פ), מפא"ת, מטכ"ל, בדרגת אלוף משנה (1993-1985).

 

אברמסקי פרסם ארבעה ספרים וכ- 310 מאמרים בנוירולוגיה, במדעי המוח הבסיסיים והקליניים, ובייחוד בנוירואימונולוגיה. שמש ומשמש חבר מערכת ב- 12 עיתונים מדעיים ורפואיים, וחבר בועד מנהל ב-11 חברות של מחקר ופיתוח ביורפואי.

 

סיכום מחקר מדעי

 

נושאי המחקר העיקרים של עודד אברמסקי הינם בנוירואימונולוגיה קלינית וניסויית עם דגש על מחלות נוירולוגיות אוטואימוניות.  הוא נמנה על המדענים הראשונים שמיסדו את תחום הנוירואימונולוגיה תוך הדגמה של פתוגנזה אוטואימונית למחלות נוירולוגיות שונות של מערכת העצבים המרכזית (CNS), מערכת העצבים ההיקפית

(PNS), ומערכת השריר.

 

פרויקט מרכזי  היה בהוכחה שמיאסתניה גרביס (( MG הינה מחלה אוטואימונית נגד הרצפטור לאצטילכולין

(AChR) בחבור הנוירומוסקולרי. אברמסקי, בשתוף עם שרה פוקס, עורר בחיות נסוי מחלת  MG אוטואימונית ניסויית (EAMG) ע'י חסון אקטיבי עם האנטיגן AChR וע'י העברה פסיבית של לימפוציטים מרוגשים לאנטיגן זה.  הוא מצא תגובה חסונית ספציפית ל-AChR בסרום ובלימפוציטים של חולי MG. הדגמת הנוגדנים ל-  AChR   בסרום התפתחה למבחן דיאגנוסטי ל-MG.  אברמסקי גם הראה השפעה לטובה של קורטיקוסטרואידים וכימותרפיה על חיות עם EAMG. עבודות אלו שמשו זרז ומודל לטיפולים אימונותרפיים בחולים עם MG וגם בחולים עם מחלות אוטואימוניות רבות אחרות.

 

בנוסף לעבודות על מיאסתניה גרביס, ששמשו מודל מדעי אוניברסלי לשם הדגמה של פתוגנזה אוטואימונית בעוד מחלות קליניות רבות בבני אדם, אברמסקי חקר אספקטים אימונולוגים גם בעוד מחלות של CNS ו-PNS.

 

במערכת העצבים ההיקפית:  הוא בידד ואפיין, בשתוף עם יעקב לונדון, שני חלבוני מיאלין בסיסיים (MBP ), האחד ספציפי רק ל- PNS והשני ספציפי ל-PNS  וגם ל-CNS. חסון אקטיבי עם MBP1 והעברה פסיבית של לימפוציטים מרוגשים לאנטיגן זה, עוררו בחיות ניסוי מחלת נויריטיס אוטואימונית ניסויית (EAN).  ניסויים דומים עם MBP2 עוררו  מחלה משולבת של EAN ב-PNS ושל אנצפלומיליטיס אוטואימונית ניסויית (EAE) ב-CNS.  אברמסקי הראה לראשונה, בשתוף עם מיכאל סלע ורות ארנון, תגובות נוגדנים ותגובות תאים ייחודיות לאנטיגנים אלו של המיאלין, בסרום ובלימפוציטים של חולים עם אנצפלומייליטיס חריפה מפושטת (ADEM),  מייליטיס רחבית חריפה (ATM), פולינויריטיס דלקתית דמיאלינטיבית חריפה (תסמונת גיאן-ברה, AIDP) או כרונית (CIDP), ומונונוריטיס (כגוןBell's palsy  ).

 

במערכת העצבים המרכזית: אברמסקי בידד אוליגודנדרוציטים ממוחות של יונקים, זיהה בהם סמנים יחודיים ואפיין מרכיבים ביוכימיים ואימונולוגים.  הוא היה הראשון להצביע על חשיבותם של תאי יוצרי מיאילין אלו והאנטיגנים שלהם בפתוגנזה האימונולוגית של דמיאלינציה וטרשת נפוצה (MS).  הוא מצא תגובה תאית ונוגדנים בסרום ובנוזל שדרה של חולים, והדגים דמיאלינציה in vitro   בתרבית רקמה , ע'י נוגדנים וע'י לימפוציטים מרוגשי מיאלין.

 

פרופ' אברמסקי חקר במשך השנים, בשתוף עם חיים עובדיה, אספקטים אימונולוגים שונים של התחום הרב-מערכתי המכונה "נוירואימונומודולציה" אשר מבטא את הקשר בין המערכת העצבית, המערכת האנדוקרינולוגית והמערכת האימונולוגית.  הם הראו השפעות של הורמונים, של נוירופפטידים ושל נוירוטרנסמיטורים על המהלך של מחלות אוטואימוניות ניסוייות ועל פעילות הומורלית ותאית.  בין השאר הודגמה על ידם ההשפעה של גרוי או של דיכוי של ההיפותלמוס על תופעות אוטואימוניות ועל תגובות אימונולוגיות, שמקודדות ע'י אינטראקציה בין  מרכיבים של מערכת החסון ושל המערכת הנוירואנדוקרינית. 

 

פרופ' אברמסקי תיאר הטבה קלינית משמעותית במהלך מחלת הטרשת הנפוצה, כמו במהלך מחלות אוטואימוניות אחרות, אצל נשים חולות בעת המחצית השניה של ההריון.  בהמשך הוא הדגים, יחד עם תלמה ברנר, אי יכולת לעורר מחלה אוטואימונית ניסויית (EAE,EAMG) אצל חיות ניסוי בעת הריון.  הם מצאו שהזרקה של נוזל אמניוטי או של נסיוב טבורי לחיות עם EAE, EAN, EAMG , גורמת לדיכוי או רפוי של המחלה.  הם מצאו שהמולקולה האקטיבית בנוזל השיליתי ובנסיוב העוברי הינו החלבון העוברי האימונוסופרסיבי אלפא-פטופרוטאין (AFP).  נמצא שלחלבון זה יש השפעה אימונוסופרסיבית ואימונומודולרית בחיות ניסוי in vivo  ובמערכות אימונולוגיות הומורליות וצלולריות in vitro. עבודות אלו הצביעו על האפשרות שההטבה במהלך  של מחלה אוטואימונית במחצית השניה של ההריון הינה בגלל השפעת AFP. עבודות אלו זרזו ניסויים קלינים עם AFP אנושי רקומביננטי (rhAFP) אשר נערכים כיום בחולים עם מחלות אוטואימוניות, כגון דלקת פרקים (RA), אובאיטיס, MS, MG, וכו'.

 

בנוסף לשמוש  טפולי עם אלפא-פטופרוטאין, אברמסקי חקר וגילה, יחד עם דימיטריוס קרוסיס, דרכים חדשות נוספות לטפול במחלות אוטואימוניות.  הם איתרו את החומרים האימונומודולטורים החדשים לינומיד ולקינימוד, והראו שיש להם השפעה מניעתית     וטפולית בולטת על המהלך הקליני של המחלות הנוירולוגית הניסויות EAE ו-EAMG, ועל מחלות אוטואימוניות נוספות באוגרים (זאבת, סכרת, דלקת פרקים).  לינומיד הראה השפעה טובה מאוד על הביטויים הקלינים וההדמתיים של טרשת נפוצה; תרופת הלקינימוד הינה עתה בניסוי בינלאומי פאזה III בחולי טרשת נפוצה.  כמו כן, אברמסקי וקרוסיס תיארו השפעה לטובה של טרנספלנטציה של תאי גזע ממח עצם ומדם על הדלקת והדמיאלינציה של EAE.  בעקבות זאת החלו להשתמש במרכזים רבים בעולם  בטפולים  דומים ע'י תאי גזע אצל חולים עם מחלות אוטואימוניות, כגון טרשת נפוצה, מיאסתניה גרביס וסכרת אוטואימונית.

 

פרויקט מחקר חדשני הינו על האפשרות שמנגנונים אוטואימונים מעורבים בפתוגנזה של מחלת מח ניווניות.  אברמסקי הדגים, יחד עם חנה רוזנמן, נוכחות של נוגדנים נגד אנטיגנים עצביים (תאו, אמילואיד, סינוקלאין) אצל חולים עם מחלות מח ניווניות (מחלת אלצהיימר, מחלת פיק, תסמונת  דמנציה פרונטוטמפורלית - FTD, דמנציה של גופיפי לוי- DLBD).  הם עוררו מחלת מוח דלקתית אוטואימונית, עם ביטויים קלינים של הפרעה קוגנטיבית וביטויים פתולוגים של מחלת תאופתיה, ע'י חיסון אקטיבי של חיות עם האנטיגן תאו.  הם הראו שמחלה ניסוית זו ניתנת למניעה ולטפול ע'י תכשירים אימונוסופרסיבים.  עבודות אלו עשויות להוביל בעתיד לאסטרטגיות טפוליות חדשניות במחלות נוירודגנרטיביות נפוצות. 

 

לרשימת פרסומים ראה PubMed