ניתוחי טחול
ישנם מצבים בהם יש צורך בהרחקת הטחול כחלק מטיפול במחלה כרונית או גידולים. ניתוחים אלו בוצעו עד לאחרונה דרך חתך גדול בדופן הבטן, אך מספר גדל והולך מבוצע בדרך לפרוסקופית. ניתוחים אילו מאפשרים חזרה מהירה יותר לפעילות יומיומית ולעבודה, כאב מופחת וכרוכים בסיבוכים מועטים יותר מהניתוח המסורתי.
מבנה ותפקיד הטחול
לטחול תפקיד במערכת החיסון, והוא מהווה מסננת אשר כולאת שברים של תאי הדם זקנים ופגומים, וכן עוזר לגוף להתמודד עם זיהומים מסוימים על ידי סימונם של החיידקים. משקלו הרגיל הוא כ- 130 גרם, והוא ממוקם מתחת לצלעות התחתונות משמאל. במצבי מחלה הטחול עשוי לגדול למימדים עצומים, עד מספר קילוגרמים. חלקו התחתון עשוי אז להגיע עד לאגן. בחלקו העליון הטחול צמוד לסרעפת.
המחלות השכיחות הקשורות לטחול
מחלות שכיחות בהן יש צורך בניתוח כריתת טחול הן טרומבוציטופניה חיסונית (ITP או TTP ), אנמיה המוליטית, וגידולים שונים.
במחלת ITP משמש הטחול אתר הרס מוגבר של תאי דם חיוניים - הטחול, מסיבות שונות, הורס תאי דם חיוניים לגוף ובכך נפגע תפקודם של מנגנונים הזקוקים לתאי דם אילו. בנוסף קיימות מחלות בהן ישנה מחלה ראשונית של הטחול והוא מהווה גורם מפריע לתפקוד תקין. מחלות אילו עשויות להיות שפירות או ממאירות.
הוריה לניתוח
בהרבה מקרים ההחלטה על הצורך בניתוח מתקבלת לאחר התיעצות עם רופא המטולוג. לאחר בדיקה מדוקדקת יכול המנתח להחליט אם כריתת טחול לפרוסקופית אפשרית במקרה הספציפי. ישנם מצבים בהם הניתוח אינו מתאים, כמו כאשר הטחול גדול מאד, במקרה בו היו ניתוחים קודמים באיזור ועוד.
כיצד מתבצע הניתוח
הניתוח מתבצע בהרדמה כללית.
• דרך 4 חתכים קטנים בבטן השמאלית מחדירים מצלמה לפרוסקופית ומכשירים, בעזרתם מופרד הטחול מרקמות סביבו, וכלי הדם של הטחול מופרדים באמצעות מכשיר מיוחד היורה סיכות מתכת קטנטנות, אשר האוטמות את כלי הדם. אם מוצאים במהלך סריקת הבטן טחולונים הם מורחקים.
• כשהטחול מנותק כולו הוא מוכנס לשקית אטומה המוכנסת לחלל הבטן מבעוד מועד. השקית מובאת לדופן הבטן והטחול מוצא ממנה בחתיכות. לאחר הרחקת הטחול מבוצעת סריקה חוזרת של חלל הבטן ולעתים ישנו צורך להשאיר בבטן נקז, צינורית דקה המנקזת הפרשות מאיזור הניתוח אותה מוציאים כעבור מספר ימים. בתום הניתוח נסגרים הפתחים בעור בעזרת תפרים או מדבקות קטנות.
מה קורה אם במהלך הניתוח מסתבר
שלא ניתן להשלימו בשיטה הלפרוסקופית?
באחוז קטן של המטופלים הניתוח אינו יכול להיות מושלם בלפרוסקופיה וזאת בשל קושי בזיהוי מספק של האנטומיה, או קושי בהפרדת האיבר. כאשר המנתח מחליט כי לצורך שמירה על בטיחותו של החולה יש לעבור לניתוח "פתוח" זהו אינו סיבוך ניתוחי, אלא שיפוט רפואי נכון ושקול. מצבים כמו ניתוחי בטן עליונה קודמים או דמם עשויים להגדיל את הסיכוי לעבור לניתוח "פתוח".
תופעות לוואי של הניתוח
• בכל ניתוח עשויים להתפתח באופן נדיר סיבוכים, בעיקר זיהום ודימום. סבוכים אילו אינם שכיחים בניתוחי כריתת טחול לפרוסקופית.
• שנו סיכון נמוך מאד לפגיעה באיברים שכנים כמו קיבה, לבלב ומעי.
מה הם היתרונות של הגישה הלפרוסקופית ?
היתרון המרכזי הוא החלמה מהירה והרבה פחות כואבת בהשוואה לניתוחים המסורתיים. בנוסף הגודל הקטן מאוד של חתכי הניתוח מונע סיבוכים זיהומיים או סיבוכי בקעים לאחר הניתוח.
בדרך כלל ניתן להשתחרר הביתה כיום-יומיים לאחר הניתוח.
לאחר כשבוע ניתן לחזור לפעילות רגילה, כולל הליכה, נהיגה במכונית, עליה במדרגות, הרמת משא וקיום יחסי מין.
מהם הסיבוכים של "חיים ללא טחול"?
• הסיבוכים אינם קשורים לאופן ביצוע הניתוח ואינם שכיחים אך קיימים.
• הסיבוך המדאיג ביותר, המתרחש במקרים ספורים בלבד, הוא זיהום חיידקי אלים .
• כדי למנעו מקבל כל חולה שעבר כריתת טחול חיסון נגד החיידקים השכיחים הגורמים לזיהום זה.
• בנוסף מומלץ לטפל באנטיביוטיקה בכל זיהום שכיח, ולהתחיל את הטיפול מוקדם.
• בחלק מהמנותחים ימליץ הרופא המטפל על טיפול מונע קבוע באנטיביוטיקה לתקופת זמן ארוכה.