בקעים חוזרים

מהם בקעים  חוזרים,

ובקע בצלקת הניתוח?

בקע (שבר) בצלקת או בקע החוזר לאחר ניתוח תיקון בקע היא בעיה שכיחה מאוד.

 מצב זה יכול לקרות בכל חולה ובכל בית חולים. שכיחות התופעה נעה בין כחצי אחוז ועד ליותר מעשרים  אחוזים לפי עבודות שונות, במרכזים רפואיים שונים, ולפי זמן המעקב לאחר החולים שנותחו.

מהו שבר המתפתח בצלקת או לאחר תיקון בקע ?

בקע חוזר מתרחש באזור שנותח בעבר ובו קיימת צלקת. צלקת היא רקמה חלשה מאשר הרקמה המקורית , למרות שהיא נראית עבה יותר.

הסיבות  להתפתחות בקע חוזר או בקע בצלקת לאחר ניתוח בטן. חלקן מהוות גם סיבה להופעה של בקע ראשוני.

1.      כשל טכני בניתוח

2.      זיהום  בפצע הניתוח.

3.      השמנה.

4.      סוג הניתוח - ניתוחים המועדים להתפתחות זיהום תוך בטני או בפצע הניתוח:  ניתוחי מעיים מועדים לבקע חוזר

5.      . סיבוכים כללים – סיבוכים נשימתיים, כגון דלקת ראות, שיעול מתמשך, סוכרת חולי כליות כרוניים, חולים מונשמים - עלולים לפתח בקע חוזר.

6.      גורמים המעכבים ריפוי פצעים: עישון, טיפול בסטרוידים, מצב תזונתי ירוד, אנמיה, וחסרים של ויטמינים מסוימים.

7.      תסמונות מולדות (מרפן ועוד)

אלו רק חלק מהגורמים שאותם אנו יכולים לעתים למנוע אך בחלק נכבד מן המקרים איננו יכולים לכוון או לטפל.

בקע חוזר בצלקת אינו בהכרח מחייב טיפול או ניתוח. אנשים רבים העוברים ניתוח אשר לאחריו נוצר בקע חוזר בצלקת, וחיים היטב וללא הפרעות. התופעות של הבקע חוזר דומות לתופעות של בקע שטרם נותח: נפיחות מקומית, לעתים כאבים, ויש שאינם חשים בכל הפרעה שהיא. הסכנה של כליאה של מעי קיימת גם בסוג שבר זה, וכן גם במקרה זה מצב של כליאה מהווה הוראה לניתוח דחוף.

יש לזכור כי הסיכון שבניתוח חוזר יחזור גם בקע חוזר נוסף הינו גדול יותר מהסיכוי לבקע חוזר בניתוח הראשוני. דופן הבטן באזור הבקע החוזר הינה מוחלשת וכל התערבות ניתוחית במקום עלול לגרום לבקע חוזר גדול יותר. קיים סיכון בניתוח חוזר לפגיעה באברי הבטן הצמודים לשק הבקע, סכנה של חסימת מעיים ועוד.

הניתוח

כאשר בוחרים את סוג הניתוח המומלץ , יש לבחון את מיקום וגודל הבקע.

השיטה הקונבנציונלית

הניתוח המקובל לתיקון בקע הוא ניתוח בשיטה פתוחה. ניתן לתקן בקע חוזר, אם הפתח בדופן הבטן אינו גדול, על ידי קירוב של רקמה הטבעית בתפרים, וללא הכנסה של גוף זר(רשת) . יש לבדוק כי טכניקה זו אינה גורמת למתח רב מידי אשר עלול לגרום לבקע חוזר נוסף.

השימוש ברשת ( mesh ) נעשה כאשר הפתח בדופן הבטן גדול וקיימת "חוסר רקמה". טכניקה זו ידועה ומקובלת בכל העולם שנים רבות. הרשת הינה חומר סינטטי - פוליאסטר או פוליפרולן, רשת דקה, חזקה, עם מעט גמישות. הרשת נתפרת מסביב לפגם בדופן ומקובעת לדופן הבטן ללא מתח.

הרקמה של החולה צומחת לתוכה ותוך כשישה שבועות עוטפת את הרשת ונוצרת רקמה חזקה אשר מונעת חזרת הבקע. הרשת חייבת להיות כזו אשר לא תגרום לתגובה של דחייה על ידי הגוף, דבר היכול להתרחש במקרים בודדים, ואז אין מנוס אלא להסירה בניתוח חוזר. קיים גם הסיכון של זיהום פצע הניתוח, שכאשר נוכחות  הרשת במקום מהווה גורם המונע הצלחת הטיפול בזיהום, עד להסרת הרשת בניתוח חוזר.

השיטה הלפרוסקופית

בשיטה הלפרוסקופית ניגש הכירורג לאתר הבקע מתוך חלל הבטן בעזרת מצלמה לפרוסקופית, המוחדרת לבטן במקום מרוחק מהבקע עצמו. כך המנתח יכול לזהות אילו איברים נמצאים בשק הבקע, ולשחררם  באופן לפרוסקופי. על מנת לבצע זאת יש צורך ב3-4 פתחים קטנים בדופן הבטן, דרכם מוכנסים מכשירי הניתוח.

לעתים קרובות יש צורך בשחרור הדבקויות של האיברים שנמצאים בסמוך לבקע, בהצלקת, פעולה אשר דורשת מיוננות גבוהה. לאחר שחרור הבקע,  מחדירים לתוך חלל הבטן רשת,  אשר מהווה טלאי, ומצמידים אותה לפתח של הבקע מבפנים, וכך סותמים אותו. מקבעים את הרשת לשולי הפגם (צוואר הבקע) בעזרת תפרים ומהדקי מתכת.

לאחר שחרור הגז, נצמדת הרשת עוד יותר לתוך שולי הפגם על ידי הלחץ הטבעי אשר קיים בבטן. לאחר תקופה של כשישה שבועות הרשת עוברת הטמעה, גדילת רקמה לתוכה, וכך מהווה מחסום להתפתחות בקע חוזר.

תיקון פתוח של בקע בצלקת ותיקון לפרוסקופי של בקע וונטראלי

דוגמאות של רשתות