טראומה

אירוע טראומתי הינו אירוע בו נשקפת סכנת חיים או סכנה לשלמות הגופנית שלך או של אנשים סביבך.

ניצולים רבים של פיגועים, מלחמות, תאונות דרכים, אסונות תעשייתיים, תקיפה ואסונות טבע סובלים מתסמונת פוסט טראומטית (PTSD). בעקבות אירוע טראומתי, כגון פיגוע התאבדות, כ- 38% מהאנשים יפתחו תסמונת פוסט טראומתית. כ-13% מהאנשים שחוו תאונת דרכים או אירוע טראומטי אחר, יפתחו את התסמונת.

טראומה נפשית

(תסמונת פוסט-טראומטית)

אנשים שסובלים מתסמונת פוסט טראומתית, יחוו תופעות חוזרות ונשנות שקשורות בטראומה.

התסמונת מאופיינת בשלוש קבוצות סימפטומים עיקריים.

הקבוצה הראשונה היא סימפטומים של חוויה מחדש של האירוע. היא כוללת, בין השאר, מחשבות בלתי נשלטות על האירוע (מחשבות חודרניות), סיוטים או חלומות מפחידים, ופלשבק- אדם פועל או מרגיש כאילו האירוע ממש קורה מחדש.

המחשבות החודרניות יכולות לעלות כאשר יש משהו בסביבה אשר מזכיר את האירוע או ללא שום גירוי הקשור אליו, כשהאדם נרדם, נח, או משועמם. הסימפטומים הללו נורמליים לחלוטין לאחר אירוע טראומטי ואינם סימן לשיגעון.

החוויה מחדש של האירוע הטראומטי גורמת כמובן לתחושות ורגשות עזים מאוד. קבוצת הסימפטומים השנייה היא סימפטומים של עוררות, והיא כוללת בנוסף לרגשות החזקים גם תגובות גופניות המלוות אותם. בין הסימפטומים ניתן לזהות קושי להירדם או להישאר ישן, רגזנות או נטייה להתפרץ בכעס, קושי להתרכז, תגובות בהלה קיצוניות כמו קפיצה למשמע רעש, דריכות ומתיחות מתמשכים גם אם אין שום סיבה לכך.

הימנעות מכל מה שמזכיר את האירוע, היא תגובה טבעית לזיכרונות החודרניים ולתגובות הרגשיות העזות, והיא מהווה את קבוצת הסימפטומים השלישית. האדם חש דחף למחוק את המחשבות והרגשות הללו ממנו והלאה, הוא נמנע ממקומות או מאנשים שמזכירים לו את האירוע. חלק מהאנשים שעברו פיגוע או תאונת דרכים למשל, נוטים שלא לצפות בטלוויזיה. חלקם נמנעים מלקרוא עיתון או לצפות בחדשות. האדם נמנע מכל מחשבה על האירוע ולא נותן לעצמו לחוש רגשות לגביו. לעיתים לאנשים ישנה בעיה לזכור את המאורע בשלמותו, או לזכור חלקים ממנו. לעיתים אנשים מרגישים שהם חסרי תחושה או מנותקים מהעולם הסובב אותם.

החיים עם הטראומה

משימות היומיום הופכות להיות קשות מאוד ולעיתים בלתי ניתנות לביצוע. פעולות שגרתיות, כגון נסיעה למקום העבודה, תפקוד בעבודה ובבית ואפילו שינה הופכות לאתגר מפרך. הקושי לישון והעוררות המתמדת גורמים לעייפות מתמשכת, חוסר ריכוז, קשיים ביחסים אינטימיים ועוד.

התופעה פוגעת בכל תחומי החיים ולאורך זמן מתישה את משאבי התמיכה החברתית. אם בשלב הראשון לאחר אירוע טראומתי, זוכה הנפגע לאמפתיה ותמיכה נפשית ופיזית מהמעגל המשפחתי והחברתי, הרי שלאורך זמן התמיכה מתמוססת והוא הופך לנטל ולעול משפחתי וחברתי.

אם הסימפטומים נמשכים ואם אין טיפול נכון – ההפרעה הנה תופעה כרונית ואינה חולפת מעצמה!!!