גלאוקומה

גלאוקומה הוא מונח רפואי הניתן לקבוצת מחלות עיניים הקשורות ללחץ תוך-עיני גבוה והגורמות לפגיעה בלתי-הפיכה בראיה כתוצאה מהתנוונות של עצב הראיה.

תהליך הראיה מתחיל כאשר קרני האור נכנסות לעין דרך האישון ופוגעות ברשתית הנמצאת בצד האחורי (בקרקעית) של העין. תאים הנמצאים ברשתית מתרגמים את האור הפוגע בהם לאותות חשמליים בתהליך ביוכימי מורכב, ואותות אלו מועברים לאורכם של סיבי עצב המחברים את העין למוח. במוח מתרחש תהליך מורכב ומופלא בו אותות אלו מתורגמים לתמונה. תמונה זאת היא, למעשה, מה שאנו רואים

לכל עין יש עצב ראיה אחד המחבר אותה למוח, ודרכו זורמת אינפורמציית הראיה המתורגמת לבסוף לתמונות. עוביו של עצב הראיה הוא מספר מילימטרים, אורכו מספר סנטימטרים והוא מכיל כמיליון סיבים. בקרקעית העין מתחיל עצב הראיה מאזור הנקרא "ראש עצב הראייה". נקודת המוצא של העצב משולה לפתחו של צינור המכיל מספר גדול מאד של צינוריות שכל אחת מהן הינה סיב עצב. מראה ראש עצב הראיה חשוב לרופא העיניים מכיוון שזהו החלק היחידי של עצב הראיה אותו ניתן לראות בבדיקת עיניים, ועל ידי כך להתרשם מנזקים ופגיעה בעצב. נזקים מגלאוקומה מתבטאים באובדן של חלק מסיבים אלו. תיאור מפורט יותר של מבנה העין ותפקודה מופיע בתחילת הספר.

במחלת הגלאוקומה ישנה פגיעה (התנוונות של ההיפופוטם) של תאי העצב המשמשים לראיה. תאים אלו נקראים "תאי גנגליון" ונמצאים בחלקה הפנימי של הרשתית. סיבי עצב הראיה שהוזכרו בפסקה הקודמת הינם שלוחות של תאים אלו, ולכן היעלמות תאים אלו (על שלוחותיהם) תביא בהכרח להתנוונות עצב הראיה. לא כל תאי העצב מתים בבת אחת בגלאוקומה, אלא הם מתנוונים לאט ובהדרגה, לרוב במשך שנים רבות. ישנו סדר אופייני בו מתים התאים לפי מיקומם ברשתית, ועל כך בהמשך. כתוצאה מכך נפגע (ובמקרים חמורים- ניתק) הקשר החשמלי שבין העין למוח. כאשר מספר קטן יותר של תאים מובילים מידע מהעין למוח, התמונה המתקבלת במוח תהיה חלקית לעומת זו המתקבלת בעין בריאה.

לסיכום, ניתן להמשיל את עצב הראיה לכבל-חשמלי עבה המוביל חוטי-חשמל רבים (כמיליון במספר). כל אחד מחוטי-חשמל (סיבים) דקים אלו מתחיל בנקודה מסויימת ברשתית העין, וכולם מסתיימים באזור הראייה שבקליפת המוח. כל סיב מוביל חלק קטנטן מהתמונה הנראית, ואילו המוח מחבר את סך כל האינפורמציה המתקבלת לתמונה שלמה. לאותם קוראים המתמצאים במחשבים, ניתן לדמות כל סיב (וכל תא גנגליון) לפיקסל אחד בתמונה המתקבלת מאותה העין.

הדוגמא הבאה תעזור להסביר את נזקי הראיה האופייניים לגלאוקומה

נניח שאתם מסתכלים על נוף מסוים. כעת דמיינו שאתם מסתכלים על אותו הנוף דרך צינור שקוטרו 10 ס"מ. למרות שהתמונה תראה לכם זהה לחלוטין במרכזה, יחסר לכם היקף התמונה, הנקרא גם "שדה-הראיה ההיקפי". אם קוטר הצינור דרכו אתם מסתכלים יקטן לכדי 5 ס"מ, תהיה תמונת הנוף המתקבלת קטנה עוד יותר, כך שככל שקוטר הצינור יקטן כך יקטן שטח שדה-הראיה המרכזי שנשאר. הנזק המתפתח לשדה-הראיה בגלאוקומה דומה למה שתואר בדוגמא זו: תאי הגנגליון הנפגעים ראשונים, בגלאוקומה התחלתית, נמצאים בחלקים ההיקפיים של הרשתית ולכן לרוב חסרונם אינו מורגש, שכן מרכז שדה-הראיה נשאר תקין לחלוטין. חשוב לציין כי לרוב חדות הראיה נשארת תקינה לחלוטין, כך שאין החולה חש בטשטוש הראיה המרכזית. עם הזמן ממשיכים תאי גנגליון הנמצאים בהיקף הרשתית למות, ושדה-הראיה הולך ומצטמצם. בשלב זה עלולה להופיע תופעה הנקראת "ראיית מנהרה" האופיינית לגלאוקומה מתקדמת. משמעות התופעה היא כי החולה רואה היטב את מרכז התמונה, אבל אין הוא רואה כלל את ההיקף. חשוב לציין כי רוב האנשים לא יבחינו כלל בפגיעה היקפית זאת כל זמן שהראיה המרכזית נשארת תקינה.

במילים אחרות, למרות שאובדן תאי-העצב ברשתית עלול להגיע עד 90% ויותר, הרי שעד השלבים המאוחרים ביותר של מחלת הגלאוקומה נשמרת לרוב במלואה הראיה המרכזית ולכן גם חדות הראיה, כך שגם כאשר הנזק לשדה-הראייה הינו חמור ביותר עשוי החולה שלא לחוש כלל בהפרעה כלשהי בראייתו. מכאן נובעת הסכנה הגדולה במחלה זו, שכן כאשר החולה חש לראשונה שמשהו בראייתו אינו תקין המחלה עלולה להימצא כבר בשלב מתקדם ביותר, וללא טיפול יש סכנה שהעין תמשיך להתדרדר ועלולה אף להגיע למצב של עיוורון מוחלט ובלתי הפיך.

רופא העיניים יכול להסתכל לתוך העין ולהתבונן בקרקעית העין שם נמצאים הרשתית וראש עצב-הראיה. כאשר מתים תאי עצב נעלמים גם סיבי העצב שלהם, וניתן כתוצאה מכך לזהות בראש עצב-הראיה מראה אופייני לגלאוקומה הנובע מהתרוקנות הדרגתית של כמות הסיבים העוברים בעצב. ניתן אם כך לסכם שגלאוקומה הינה מחלה בה נגרם נזק המוביל למותם של תאי-עצב הנחוצים כדי לאפשר מעבר של אינפורמציית הראיה מהעין למוח.

 מהי גלאוקומה?

גלאוקומה הנה מחלה שכיחה למדי. חולים בה כ- 4% מהאוכלוסייה מעל גיל 40 כאשר רק כמחצית מהחולים מודעים לכך. מחלת הגלאוקומה עלולה לפגוע בעצב הראיה ובכושר הראיה. זוהי מחלה הניתנת לטיפול ולכן חשוב כל כך לאבחן אותה מוקדם ככל האפשר ולטפל בה היטב.

תהליך הראיה מתרחש כאשר אור נקלט ע"י העין ומועבר על ידי עצב הראיה למוח. במוח מפוענחת האינפורמציה ומתקבלת תמונה. בדומה לכבל חשמלי, עצב הראיה מכיל סיבי עצב רבים, שכל אחד מהם מעביר פיסת אינפורמציה מהעין למוח. כתוצאה מעליה בלחץ התוך-עיני עשוי עצב הראיה להיפגע ואז האינפורמציה שנקלטת ע"י העין אינה מועברת בשלמותה למוח ונפגעת הראיה. תופעה זו נקראת גלאוקומה.

גלאוקומה עלולה לגרום לפגמים בשדה-הראיה ולצמצומו. לרוב פגמים אלו אינם מורגשים על ידי החולה עד לשלב מתקדם מאוד של המחלה. כאשר רוב סיבי עצב הראיה נפגעים, הגלאוקומה עלולה לגרום לעיוורון. אבחון מוקדם על ידי רופא העיניים וטיפול נאות תוך כדי מעקב מסודר הם המפתח למניעת נזק לעצב הראיה ולעיוורון כתוצאה מגלאוקומה.

הגורם העיקרי לגלאוקומה הוא לחץ תוך עיני מוגבר, לחץ שנגרם כתוצאה מניקוז לקוי של הנוזל התוך-עיני (פגם במחזור הנוזלים בעין). גורמים נוספים היכולים להביא לגלאוקומה כוללים פגיעה בעין מגורם חיצוני (טראומה), אספקה לקויה של דם לעצב הראיה, וסיבות נוספות שלא כולן ידועות כיום. למחלת הגלאוקומה קיים לעיתים מרכיב גנטי ובמקרים נדירים, עקב התפתחות לא תקינה של העין, עלולה המחלה להופיע כבר בלידה או להתהוות במהלך השנתיים הראשונות לחיי התינוק.

מחזור הנוזלים בעין: בעין תקינה, נוזל הנקרא מי לשכת העין זורם במחזוריות בין העדשה לקרנית ומזין מבנים בתוך העין. נוזל זה מיוצר ללא הפסקה, ומתנקז מהעין בקצב אחיד. הניקוז מתבצע דרך זווית הניקוז, ומשם אל מחוץ לעין דרך תעלה זעירה. מחזור מתמיד זה של ייצור וניקוז שומר על לחץ קבוע של הנוזל בעין תקינה. אצל הסובלים מגלאוקומה קצב הניקוז איטי יותר מקצב השאיבה של נוזל חדש, וכתוצאה מכך עולה הלחץ בתוך העין. לחץ גבוה זה מזיק לעצב הראיה שמאחורי העין, מנוון בהדרגה את סיבי העצב ומונע ממנו להעביר מסרים חזותיים אל המוח.

מהו עצב הראיה ?

עצב הראיה הוא מעין "כבל" (חוט חשמל) המעביר מידע חזותי מהעין למוח. תאי עצב בעין קולטים אינפורמציה מהסביבה ומעבירים אותה למוח על ידי אותות חשמליים. במוח הם מעובדים במהירות ויוצרים תמונה. לכך אנו קוראים תהליך הראיה.

לכל עין עצב ראיה אחד היוצא מחלקה האחורי של העין ומוביל למוח. עצב הראיה מורכב מלמעלה ממיליון סיבי עצב והוא מחבר את הרשתית (שהיא הרקמה הרגישה לאור הנמצאת בקרקעית העין) לאזורי פענוח הראיה במוח. תקינות עצב הראיה הכרחית לראייה.

כ

שסיבי עצב הראיה נפגעים, יכולת הראיה נפגמת. לעצב שנפגע כתוצאה מגלאוקומה יש מראה אופייני, ורופא העיניים יכול לאבחן עצב פגוע ע"י בדיקת העין ובדיקות שדה-ראיה, עוד לפני אובדן משמעותי של הראיה.

בדיקה של עצב הראיה מאפשרת לרופא העיניים לאבחן גלאוקומה. על ידי בדיקות חוזרות של עצב הראיה לאורך פרק זמן, הרופא יכול לקבוע אם הגלאוקומה יציבה או מתדרדרת.

אמצעי נוסף לאבחון הנזק לעצב הראיה היא בדיקת שדה-הראיה. בדיקה זו מודדת את היכולת של עצב הראיה להעביר אינפורמציה למוח. הבדיקה בודקת את יכולת החולה לזהות אור בעוצמות שונות באזורים שונים של הרשתית.

כיצד גורמת הגלאוקומה נזק לעצב הראיה?

לחץ מוגבר בתוך העין גורם להתפתחות גלאוקומה. כיצד נוצר לחץ מוגבר זה? בחלקה הקדמי של העין ישנו חלל הנקרא הלשכה הקדמית. נוזל צלול מופרש באופן קבוע אל הלשכה ומתנקז ממנה. נוזל שקוף זה נקרא מי-הלשכה (aqueous humor). כמות קטנה של נוזל זה מיוצרת בעין ובו זמנית כמות שווה של נוזל זה מנוקזת מהעין. באופן זה נשמר הלחץ התוך עיני קבוע. נוזל שקוף זה חיוני לעין מכיוון שהוא מזין את רקמות העין. הנוזל עוזב את הלשכה הקדמית באזור "הזווית", דרך רקמה ספוגית. מכיוון שהעין היא מבנה סגור, במידה והרקמה הספוגית באזור הניקוז של העין (זווית הניקוז) חסומה, הנוזל העודף לא יכול לצאת מהעין. כתוצאה מכך הלחץ התוך-עיני עולה ולוחץ על ראש עצב הראיה. הלחץ התוך-עיני נמדד על ידי רופא העיניים בעזרת מכשיר מיוחד, כאשר הלחץ התקין הנו לרוב בין 10-21 מילימטר כספית. יש אפשרות להוריד את הלחץ בעזרת תרופות, והלחץ הרצוי אצל חולי גלאוקומה תלוי בחומרת המחלה. ככל שהמחלה מתקדמת יותר, רופא העיניים עשוי לשאוף ל"לחץ-מטרה" נמוך יותר.

מהם סימני הגלאוקומה?

בשלבים הראשונים חולי גלאוקומה לא מרגישים כל סימפטומים, ראייתם תקינה והם לא מרגישים כל כאב. הלחץ התוך-עיני המוגבר אינו מורגש לרוב כלל. אם לא מאבחנים את המחלה בזמן ולא מתחילים בטיפול, מתחיל נזק בלתי הפיך לעצב הראיה. בשלב מתקדם של המחלה, לאחר שארע נזק בינוני עד קשה לעצב הראיה, החולה מתחיל לחוש שלמרות שהוא רואה בבירור עצמים שנמצאים לפניו, הוא אינו מבחין בעצמים הנמצאים בצדדים. בשלבים המאוד מתקדמים של המחלה, החולה רואה רק את מרכז התמונה, כמו דרך צינור. בשלבים הסופיים של מחלת הגלאוקומה שרידי הראיה נפגעים והחולה עלול להגיע למצב של עיוורון.

כיצד מאבחנים גלאוקומה?

בדיקות תקופתיות קבועות על-ידי רופא העיניים הן הדרך הטובה ביותר לאבחן ולטפל בגלאוקומה. בדיקת לחץ תוך עיני בלבד אינה מספיקה על מנת לאבחן את המחלה. הדרך הבטוחה היחידה לאבחן את הגלאוקומה היא על ידי בדיקת עיניים מלאה הכוללת הסתכלות על עצב הראייה. במידת הצורך יפנה אותך רופא העיניים לבדיקת שדה-ראיה וצילום סטריאוסקופי (תלת-מימדי) של ראש עצב הראיה.