גידולים נוירואנדוקרינים אחרים:* גידולי קרצינואיד שמקורם במערכת העיכול ,לעיתים מפרישים חומר המכונה סרוטונין הגורם להופעה של סומק בפנים, שלשולים, קוצר נשימה ופגיעה לבבית. לרוב מופיעים מאוחר באנשים עם-.MEN1 *גידולים שפירים של קליפת בלוטת יתרת הכליה. ביטויים נוספים נדירים: בעיקר עוריים כגון גוש שומן שפיר (ליפומה) , אנגיופיברומות ועוד.
*נדיר-פאוכרומוציטומה- גידול שמקורו בליבת בלוטת יתרת הכלייה המפריש אדרנלין וחומרים אחרים. מסתמן לרוב כיתר לחץ דם גבוה עם או בלי התקפים של סומק או חיוורון ,כאב ראש, דפיקות לב והזעה.
גנטיקה: MEN1 מורש בדגם אוטוזומאלי דומיננטי. הגן שגורם לתסמונת ממוקם על גבי כרומוזום מספר 11. הגן מקודד לחלבון המכונה "MENIN" המתפקד בוויסות גדילה של תאים.
מוטציה בגן זה מצויה ב>90% מהחולים עם MEN1. בדיקה גנטית נעשית באנשים עם סיכון לפתח את התסמונת. באנשים שנושאים את הגן יש לבצע בדיקות סקר תקופתיות לביטויים השונים של התסמונת.
בדיקות סקר משפחתי נעשות מגיל 5 לבירור גידולי היפופיזה (הביטוי המוקדם ביותר של התסמונת).
טיפול: כמעט כל אדם הנושא את המוטציה בגן האופיני ל-MEN 1 מפתח לפחות אחד מהביטויים הקלינים לעיל: כ100% יפתחו היפרפרהטירואידיזם, 80% גידולי לבלב, כ50% גידולי בלוטת יתרת המח.
טיפול ביתר פעילות בלוטת יתרת התריס: כאשר רמת סידן בדם >3 mmol/l(12 mg/dl) או כאשר ישנה עדות למחלת אבנים, הפרעה בתפקוד הכליתי, ירידה בצפיפות עצם (אוסטאופניה) וחולשת שרירים יש להפנות את החולה לניתוח .בניתוח מוציאים את 4 הבלוטות ומשתילים מקטע של בלוטה באמה הלא דומיננטית. גישה פחות מקובלת הינה הוצאה של 3.5-3 בלוטות פרהטירואיד(השארת כ50 מ"ג של רקמה) עם ניטור תוך ניתוחי של רמת ה- PTH. במידה ורמות הסידן בדם <3mmol/l והחולה ללא קליניקה ניתן להמשיך ולעקוב.
טיפול בגידולי הלבלב: הטיפול בעיקרו כירורגי. ישנם מספר מאפיינים של גידולי הלבלב שמקשים על הטיפול:1) הגידולים לרוב מופיעים במספר מוקדים 2) ממאירים בכ-30% מהמקרים 3) מפרישים הורמונים הגורמים כנ"ל להסתמנויות קליניות שונות 4) כריתת לבלב מלווה בתחלואה משמעותית (בין השאר הופעת סכרת). ישנם טיפולים תרופתיים היכולים להפחית את האפקט המתקבל מהפרשת הורמון ביתר (לדוגמא: לוסק-LOSEC (אומפרזול)- המעכב משאבת H-K ATPase ומוריד הפרשת חומצה הנגרמת מעודף גסטרין בגסטרינומה, אנלוגים של סומטוסטטין היעילים בטיפול בתסמונת קרצינואיד ועוד).
במחלה גרורתית לכבד ניתן לשקול כימואמבוליזציה.
טיפול בגידולי בלוטת יתרת המח- בגידול המפריש פרולקטין ניתן לטפל בתרופות המחקות פעילות דופמין(חומר האחראי על דיכוי הפרשת פרולקטין) המורידות את רמת הפרולקטין בדם. התרופות העיקריות הינן: ברומוקריפיטן (Parilac) וקברגולין (Dostinex). כריתה כירורגית בגישה טרנס-ספנואידאלית (דרך האף) מביאה להורדת מסת הגידול. בגידולים המפרישים הורמון גדילה (GH) או הורמון המעודד הפרשת קורטיזול (ACTH) ניתן ג"כ לטפל כירורגית או בטיפולים תרופתיים כשהעיקריים הינם אנלוגים של סומטוסטטין. טיפול בהקרנות יכול להיות יעיל בגידול היפופיזארי גדול או חוזר.
MEN סוג2: נחלקת ל-2 תתי סוגים:
MEN 2A: הכוללת גידול בבלוטת התריס המכונה: Medullary thyroid carcinoma (MTC), יתר פעילות בלוטות יתרת התריס (היפרפרהטירואידיזם) וגידול מפריש אדרנלין(פאוכרומוציטומה).
וריאנט נוסף של MEN2A הינו גידול MTC משפחתי Familial medullary thyroid carcinoma , בו קיים MTC מבודד במספר דורות, ללא מעורבת של גידולים בבלוטות הפרשה אחרות.
MEN2B: שילוב של MTC, פאוכרומוציטומה, גידולים בעור ובמערכת עיכול (נוירומות) ומבנה שלד אופיני. פירוט:
* MTC- הינו הביטוי השכיח ביותר של תסמונת זו. גידול זה מקורו מתאים בבלוטת התריס המפרישים הורמון המכונה קלציטונין. תפקיד הורמון זה בבני אדם לא לגמרי ברור. בשלב ראשון ישנו ריבוי של תאים אלו (היפרפלזיה) ובהמשך הופעת גידול.
גידול זה לרוב מתפתח בילדות. מיקום טיפוסי בין 1/3 עליון ו-2/3 תחתונים של אונות בלוטת התריס.
בגידול בקוטר של >1 ס"מ לעיתים רבות ניתן למצוא גרורות מקומיות או מרוחקות. מדידת רמת קלציטונין לאחר עירוי סידן או פנטהגסטרין תוך וורידי מאפשרת איבחון של המחלה בשלביה הראשונים.
*פאוכרומוציטומה-מופיעה בכ-50% מהחולים עם MEN2A וגורמת כנ"ל ליתר לחץ דם שלעיתים מלווה בכאבי ראש, הזעה ודפיקות לב. בכ-50% מהמקרים ישנו גידול בשני האדרנליים (מעל מחצית מהחולים העוברים ניתוח כריתת יתרת הכלייה חד צידי מפתחים כעבור עשור גידול בבלוטת יתרת הכליה השנייה).
*יתר פעילות בלוטת יתרת התריס- ניתן למצוא ב-% 30%-15 מהחולים. גיל שיא להופעה- עשור שלישי ורביעי. בדומה לMEN- 1 הגורם ליתר הפרשת PTH הינו גדילה ביתר של 4 הבלוטות ופחות שכיח גידול שפיר בבלוטה אחת/יותר.
MEN2B- חולים עם סינדרום זה מתאפיינים במבנה גוף אופיני "מרפנואידי"- [תמונה 5 א ו-ב ] הכולל בין השאר גפיים ארוכות וחיך גבוה. מאפיין נוסף הינו קיום גידולים קטנים (נוירומות) המצויים בקצה הלשון [ תמונה 6], מתחת לעפעפיים ובמערכת העיכול. בתסמונת זו MTC מופיע לרוב בגיל צעיר (ישנם תיאורים של מחלה גרורתית מתחת לגיל שנה) עם מהלך אלים ביחס ל-MTC בתסמונת MEN2A. כ-50% מהחולים מפתחים פאוכרומוציטומה בדומה ל-MEN2A. חלק מהחולים סובלים מכאבי בטן התקפיים ושלשולים.