הביקוש לשיקום הפה בעזרת שתלים הולך וגובר משנה לשנה.

ביצוע השיקום בעזרת שתלים דנטליים מתבצע בשני שלבים:

א.      החלק הכירורגי מתבצע ע"י רופאי המחלקה לכירורגיה פה ולסתות

ב.      החלק השיקומי ע"י רופא שיניים המפנה או במסגרת  מרכז ההשתלות הדנטליות שבהדסה

הניתוחים להשתלות מתבצעים ע"י הצוות המיומן במחלקה, לאחר הפניית רופא שיניים המטפל או ע"י מרכז ההשתלות בבית הספר של רפואת שיניים.

במסגרת המחלקה מבוצעים הטיפולים המודרניים ביותר עד השתלות מונחות מחשב. 

בביצוע ההשתלות יכולות לפעמים להופיע  מספר מגבלות:

א.       מגבלות אנטומיות

ב.       מגבלות רפואיות

המגבלות האנטומיות מהוות מכשול לא מבוטל לאפשרות ביצוע השתלות. בכדי שאפשר יהיה לבצע השתלה אנו זקוקים לרכס אופטימלי לתוכו נוכל להשתיל את השתל. מגבלות אלו כוללות:

1. גובה ורוחב רכס מתאימים

2. גודל הסינוס המקסילרי

3. מרחק רצפת האף מהרכס

4. מרחק העצב המנדיבולי ומיקום העצב המנטלי מקצה הרכס

על מנת לאתר את המגבלות האנטומיות הנ"ל קיים הכרח להיעזר באמצעי הדמייה מתאימים. אמצעים אלו, כמו ה-CT (הדנטה-סקן) והטומוגרפיה, פותחו בשנים האחרונות ובלעדיהם אין לגשת לביצוע השתלות.

כירורגיית הפה והלסתות פיתחה בשנים האחרונות שיטות כירורגיות שונות, המאפשרות להתגבר על המכשולים האנטומיים, אם זה שימוש בחומרים תחליפי עצם, עליהם שמעתם באחד המפגשים הקודמים, או בהשתלת עצם מסוגים שונים. חלק מהגישות ניתן לבצע בצורה  אמבולטורית במרפאה וחלקן בחדר הניתוח ובהרדמה כללית.

במפגש זה נסקור את מירב הגישות המקובלות:

א.      השתלות עצם אותוגנית כ- Free graft

ב.      השתלות עצם ווסקולריות (Vascular grafts)

ג.       אוגמנטציה של הסינוס המקסילרי

ד.      שיטות שיושמו מתחום הכירורגיה האורתוגנטית

ה.     הארכת רכסים בעזרת אוסטיודיסטראקציה