נכתב ע"י אביגיל שמואלי, דיאטנית קלינית .

היום השימוש בצמחי מרפא הינו חלק מהמגמה של חזרה לטבע. זוהי רפואה עתיקת יומין הידועה ומקובלת מזה אלפי שנים במזרח ובמערב.צמחי מרפא מכילים מרכיבים כימיים אשר להם השפעה פיזיולוגית על מערכות הגוף, בחלק מהצמחים ישנה רעילות והשימוש בהם חייב להיות באופן מבוקר.השימוש בצמחים כאמצעי טיפולי היה נפוץ במזרח ובמערב כאחד , הרפואה המערבית נוצרה מחשיבה אנליטית לעומת המזרח שם החשיבה הטיפולית היא הוליסטית בעיקרה, חושבת על תפקוד מערכות הגוף בכללותו ולא על פרטי הדברים. מתבוננת ומטפלת בבעיה כחלק מדבר שלם ומטרתה לעזור לאדם להיות בריא, לדאוג לשיפור הבריאות ומניעת מחלות.השימוש בצמחי מרפא למטרות רפואיות ידוע ומקובל לפני אלפי שנים כאשר תמיד המחשבה הייתה שהמחלה נגרמת בגלל חוסר איזון של האדם במערכת האקולוגית הכוללנית שלו ולא בגלל גורם יחיד.הטיפול הרפואי המודרני בצמחי מרפא משלב הכשרה קלינית וידע מסורתי ומתבסס על גישה הוליסטית וכוללנית לבני אדם ומטרתו לעזור לריפוי הטבעי ולהביא למצב בריאות המאוזן.חשוב לזכור שאפשר להיעזר בצמחי תבלין ומרפא להתגבר על מחלות וירליות כמו שפעת, להקל על סימפטום של כאב במחלות כרוניות ועם כל התועלת שבהם כאשר מדובר במחלה רצינית הם לא יכולים לבוא במקום תרופות אותם רשם הרופא לאחר בדיקה ואיבחון.

חלקי הצמח נמצאים למכירה בחנויות טבע ובבתי מרקחת. הוראות השימוש בהתאם למצב ספציפי נתון יש לקבל מאיש מקצוע. פעילותם הרפואית של צמחי מרפא היתה ידועה ומוגדרת עוד לפני הופעתם של התרופות, אלה מבוססות על חומרים פעילים המצויים בצמחים.ניתן לשפר את התוצאות של שימוש בצמחים ע"י שילוב של מספר צמחים.

בזמן התפתחותם וגידולם של הצמחים נוצרים תוצרים משניים שכוללים מרכיבים שהם החומרים הפעילים בשימוש בצמחי מרפא: אלקלואידם, גליקוזידים, קסטנטינים, פלבונים ופלבנואידים.  עדויות לשימוש בצמחים למטרות רפואיות במאה ה- 12 אפשר למצוא בספרי רפואה של הרמב"ם, בימי הביניים. כפי שנאמר, הצמחים מכילים חומרים פעילים בעלי השפעות פיסיולוגיות וביוכימיות הפועלים ומשפיעים על תהליכים החלים בגוף החי. חומרים אלה שהם המרכיבים הכימיים מהווים למעשה את הבסיס לפיתוח התרופות למיניהן.ניתן לחלק את הצמחים בהתאם למרכיבים הפעילים המצויים בצמח.   חלוקה אחרת נעשית בהתאם להשפעה הפיזיולוגית והביוכימית.

התכונות המרפאות של הצמחים עשויים להיות מושפעים מזמן האיסוף, מצורת האיסוף, , ייבוש ואחסון. כל הפעולות הנ"ל ספציפיות לכל חלק וחלק של צמח, ייבוש שורש הצמח יהיה שונה מייבוש העלים או הפרחים.המרכיבים הכימיים נחלקים ל- 5 קבוצות בהתאם לתכונותיהם ופעילותם הכימית. גליקוזידים, אלקלואידים, קינונים, איזופרנואידים ופנולים.

הפלבנואידים הם קבוצה גדולה של תרכובות פוליפנוליות  בחלקם מופיעים בצמח כגלוקוזידים המסיסים במים , בחלקם בעלי פיגמנטים צבעוניים. ע"י התחברות ביניהם נוצרות תרכובות פולימריות כמו פריאנתוציאנידים שהנפוצים ביניהם הם קבוצת הטנינים שלהם תכונות מכווצות ,ידועים כעוצרי שלשול ועוצרי דימום . רמתם גבוהה בפרי בוסר  ונותנים לו טעם העפיצות. הטנינים מעכבים חימצון של ליפידים, מעכבים שיחרור היסטמין מתאי MAST , ומכאן התכונות האנטי וירליות החזקות.

אנתוציאנינים- פיגמנטים צבעוניים בצמחים בגוון הכחול, סגול ארגמן, אדום. נמצאים בריכוזים גבוהים באוכמניות, ענבים סגולים, דובדבן וכו'.

פלבונים- קיימים מספר רב של פלבונים ופלבנואידים המשפיעים על אברים ותהליכים שונים בגוף כמו חיזוק רקמת חיבור ע"י אפקט בלימה של האנזים המפרק רקמת חיבור בזמן פציעה ( הילירונידז ). פעילות המסבירה שיקום רקמת חיבור אחרי פציעה בעזרת צמחים. צמחים המכילים פלבונים ופלבנואידים הם אנטי אוקסידנטים המנטרלים רדיקלים חופשיים ומונעים היווצרות נזקים בתאים, בעזרתם אפשרויות הטיפול רבות ומגוונות. להם פעילות אנטי דלקתית עי"כ שהם מעכבים יצירת לויקוטרינים ( תאים מחוללי  דלקת ) ומונעים שבירות וחדירות נימי הדם, מחזקים ממברנות ונימי דם. תכונה אחרת של פלבינים היא הרפיה. עץ הטיליה לדוגמא בעל ריכוז גבוה של פלבונים וידוע כמרפה שריר מכווץ. צמחים עם ריכוז גבוה של פלבנואדים כמו אכיניצאה, משמשים כמחזקי מערכת החיסון ע"י עידוד יצירת נוגדנים, תאי T ולימפוציטים.  תכונה אחרת של פלבונים היא ההשפעה המוחלשת של אסטרוגן כמו הדיאדיזין שמצוי בסויה.  הנפוצים הקוורציטין המצוי בבצל, בעל תכונות אנטי דלקתיות ויש כאלה הטוענים שיכולה   להיות לו תרומה אנטי סרטנית. סלימרין המצוי בצמח הגדילן - המגן על תאי כבד בפני רעילות של כימיקלים שונים.

אלקלואידים- קבוצת תרכובות כימיות לא הומוגניות .  המולקולה שלהן מכילה חנקן ובעלת תגובה בסיסית, מסיסים היטב במסיסים אורגניים.    נפוצים במשפחות צמחים כמו סולניים, פיגמיים, פרפנים, הרדופיים. ריכוז החומר, גבוה יותר בעלים ובפירות. לאלקלאידים תכונה של משככי כאב ופעילים כגורם מגרה או משתק במערכת העצבים. עליהם נמנים הקוקאין, מורפין, קודאין, קולכיצין,  ניקוטין, הארטופין המרחיב אישונים, האפדרין שגורם לעליה בלחץ הדם.

לחלק מהאלקלואידים השפעה על מוליכות של הממברנות ויכולים לעכב או להמריץ אנזימים.

ספונינים- הספונינים נקשרים עם חיזוק המערכת החיסונית, כמו סוגי הג'ינסנג השונים אשר מכילים כמויות גדולות של ספונינים. בכמויות קטנות הם מסייעים לכיוח ליחה ובכמויות גדולות יותר גורמים להקאה. לספונינים השפעה אנטי חיידקית ואנטי דלקתית. הסטרואידים שהם אנטי דלקתיים חזקים חומר המוצא שלהם  הוא ספונינים שעוברים תהליך כימי. צמחים שמכילים רכוזים גבוהים של ספונינים- צפרני חתול, מרווה, לפה, אלו ידועים כיעילים במקרים של דלקות בעור.

הגליקוזידים- תרכובות המכילות פחמימות וקשורות לרכיב אחד שאינו פחמימתי, ( הרכיב האחר הוא אגליקון עם מולקולה של חנקן, גופרית, חמצן וכו'.)אמיתה קיצית מכילה גליקוזיד הנוגד אלרגיה, ממנה מכינים לומידל, תרופה לטיפול באלרגיה. דיגוקסין- תרופה שכיחה לטיפול באי ספיקת לב היא דוגמא נוספת של גליקוזיד

חלוקה נוספת של צמחי מרפא היא בהתאם לפעילות הפיזיולוגית שלהם. החשובים שביניהם:

צמחים אדפטוגנים- מסייעים לגוף להתמודד עם מצבי סטרס ומגבירים את כח ההתמודדות שלו אחרי ניתוחים, טיפולים כמותרפים וכו' כגון- אנג'ליקה וסוגים של ג'ינסנג.

- צמחים עם פעילות אנטי חיידקית ואנטי וירלית הם בד"כ צמחים העשירים בפלבנואידים ופועלים במנגנונים שונים כמו הקלה על תופעות שקשורות למצב הדלקתי כגון סוגי הדס, ציפורני חתול. אפשרות אחרת היא פעילות ע"י עיכוב התפתחות והתפשטות של מיקרואורגניזמים פתוגנים בגוף כמו סולידגו,המשפיע על דרכי השתן,רוזמרין, מיני אקליפטוס, בת קורנית, המשפיעים על מע' הנשימה העליונה. על הצמחים האנטי דלקתיים נמנים כמובן אלה המכילים סליצילטים כמו Salix Alba ומיני צפצפה.

צמחים הממריצים ומחזקים את המערכת החיסונית- ע"י עידוד יצירת נוגדנים, המרצת פעילות תאי T או ע"י מניעת התפשטות החיידק בגוף. הנפוצים ביניהם הם האכיניצאה, האסטרגלוס.

- צמחים דיורטיים- משתנים. יהיו אלה בד"כ צמחים המכילים פלבנואידים ספונינים וטנינים, יעילים בטיפול בדלקות של דרכי השתן, במקרים של בצקות במקומות שונים בגוף. ביניהם- שערות תירס, פטרוזיליה, שומר, מיני ערער.

צמחים מרירים- טעמם מר, השפעתם על הגוף מקיפה, ממריצים הפרשת גסטרין ( הורמון של מערכת העיכול ) לכן השימוש המקובל בהם הוא לטיפול והקלה בבעיות ותופעות במערכת העיכול. צמחים אלו עוזרים לשיקום וריפוי עצמי של תאי המעי, גורמים להגברת הפרשת מיצי עיכול וע"י כך עיכול וספיגת המזון יהיו יעילים יותר. הנפוצים מבין הצמחים המרירים הם סוגי הלענה, גנציאנה.

צמחים מכווצים - אלה העשירים בטאנינים, שפעילותם המכווצת יוצרת מעטה מעל צלקת- מסייעים בטיפול בפצעים ע"י יצירת הגלד, מניעת דימומים והפסקת שלשולים אף הם נובעים כתוצאה מפעילות מכווצת של הטנינים.

חשוב להדגיש ולומר שהצמחים מייצרים תרכובות כימיות מורכבות שאחדות מועילות ואילו אחרות בעלות השפעה מזיקה על כן מחובתו של כל משתמש לנהוג בזהירות מרבית כי יכולים להיות סיכונים בצמחי מרפא. על כן מומלץ להתייעץ עם אנשי מקצוע המשלבים את תחום הרפואה הקונבנציונלית עם תחום צמחי המרפא .

  Nov- dec; 7 (6) : 541-51998 References: Arch. Fam. Med.