צמחי מרפא

היום השימוש בצמחי מרפא הינו חלק מהמגמה של חזרה לטבע. זוהי רפואה עתיקת יומין, הידועה ומקובלת מזה אלפי שנים, בעיקר בקרב עמי המזרח. הרפואה המערבית התעצבה על בסיס חשיבה אנליטית בעוד החשיבה הרווחת במזרח היא הוליסטית בעיקרה, חושבת על תפקוד מערכות הגוף בכללותו ולא על פרטי הדברים, מתבוננת ומטפלת בבעיה כחלק מדבר שלם ומטרתה לעזור לאדם להיות בריא, לדאוג לשיפור הבריאות ומניעת מחלות.

השימוש בצמחי מרפא למטרות רפואיות ידוע ומקובל מזה אלפי שנים, כאשר תמיד המחשבה הייתה שהמחלה נגרמת בגלל חוסר איזון של האדם במערכת האקולוגית הכוללנית שלו, ולא בגלל גורם יחיד. הטיפול הרפואי המודרני בצמחי מרפא משלב הכשרה קלינית וידע מסורתי, ומטרתו לעזור לריפוי הטבעי ולהביא למצב בריאותי מאוזן.

עדויות לשימוש בצמחים למטרות רפואיות אפשר למצוא בספרי רפואה של הרמב"ם, בימי הביניים במאה ה- 12. כפי שנאמר, הצמחים מכילים חומרים פעילים בעלי השפעות פיסיולוגיות וביוכימיות הפועלים ומשפיעים על תהליכים החלים בגוף החי. חומרים אלה, שהם המרכיבים הכימיים של צמחי המרפא והתבלין, מהווים למעשה את הבסיס לפיתוח התרופות למיניהן.

התכונות המרפאות של הצמחים עשויים להיות מושפעים מזמן האיסוף, מצורת האיסוף, מאופן ייבוש והאחסון. כל הפעולות הנ"ל ספציפיות לכל חלק וחלק של צמח - ייבוש שורש הצמח יהיה שונה מייבוש העלים או הפרחים.

אך מהם אותם חומרים כימיים, התורמים לסגולה הרפואית של צמחי המרפא?

* פלבנואידים: שם כולל לקבוצה גדולה של תרכובות פוליפנוליות. בחלקם מופיעים בצמח כגלוקוזידים המסיסים במים, בחלקם בעלי פיגמנטים צבעוניים. על ידי התחברות ביניהם נוצרות תרכובות פולימריות כמו פריאנתוציאנידים. הנפוצים ביניהם הם קבוצת הטנינים, להם תכונות מכווצות והם ידועים כעוצרי שלשול ועוצרי דימום. רמתם גבוהה בפרי בוסר, מה שנותן לפרי את טעם העפיצות. הטנינים מעכבים חמצון של ליפידים, מעכבים שחרור היסטמין מתאי MAST , ומכאן התכונות האנטי וירליות החזקות.

* אנתוציאנינים: פיגמנטים צבעוניים בצמחים בגוון הכחול, סגול ארגמן, אדום. נמצאים בריכוזים גבוהים באוכמניות, ענבים סגולים, דובדבן וכו'.

* פלבונים: קיימים מספר רב של פלבונים ופלבנואידים, המשפיעים על אברים ותהליכים שונים בגוף, כמו חיזוק רקמת חיבור על ידי בלימה של האנזים, המפרק רקמת חיבור בזמן פציעה (הילירונידז), פעילות המסבירה שיקום רקמת חיבור אחרי פציעה בעזרת צמחים. צמחים המכילים פלבונים ופלבנואידים הם אנטי אוקסידנטים, המנטרלים רדיקלים חופשיים ומונעים היווצרות נזקים בתאים. בעזרתם אפשרויות הטיפול רבות ומגוונות: להם פעילות אנטי דלקתית על ידי כך שהם מעכבים יצירת לויקוטרינים (תאים מחוללי  דלקת) ומונעים שבירות וחדירות נימי הדם, מחזקים ממברנות ונימי דם. תכונה אחרת של פלבינים היא הרפיה. עץ הטילייה, לדוגמא, בעל ריכוז גבוה של פלבונים, וידוע כמרפה שריר מכווץ. צמחים עם ריכוז גבוה של פלבנואדים כמו אכיניצאה, משמשים כמחזקי מערכת החיסון על ידי עידוד יצירת נוגדנים, תאי T ולימפוציטים. תכונה אחרת של פלבונים היא ההשפעה המוחלשת של אסטרוגן, כמו הדיאדיזין שמצוי בסויה. הנפוצים הקוורציטין המצוי בבצל, בעל תכונות אנטי דלקתיות, ויש כאלה הטוענים שיכולה להיות לו תרומה אנטי סרטנית. סלימרין המצוי בצמח הגדילן - המגן על תאי כבד בפני רעילות של כימיקלים שונים.

* אלקלואידים: קבוצת תרכובות כימיות לא הומוגניות. המולקולה שלהן מכילה חנקן ובעלת תגובה בסיסית, מסיסים היטב במסיסים אורגניים. נפוצים במשפחות צמחים כמו סולניים, פיגמיים, פרפנים, הרדופיים. ריכוז החומר גבוה יותר בעלים ובפירות. לאלקלאידים תכונה של משככי כאב ופעילים כגורם מגרה או משתק במערכת העצבים. עליהם נמנים הקוקאין, מורפין, קודאין, קולכיצין, ניקוטין, הארטופין המרחיב אישונים, האפדרין שגורם לעליה בלחץ הדם. לחלק מהאלקלואידים השפעה על מוליכות של הממברנות ויכולים לעכב או להמריץ אנזימים.

* ספונינים: הספונינים נקשרים עם חיזוק המערכת החיסונית, כמו סוגי הג'ינסנג השונים, אשר מכילים כמויות גדולות של ספונינים. בכמויות קטנות הם מסייעים לכיוח ליחה, ובכמויות גדולות יותר גורמים להקאה. לספונינים השפעה אנטי חיידקית ואנטי דלקתית. הסטרואידים, שהם אנטי דלקתיים חזקים – חומר המוצא שלהם הוא ספונינים שעוברים תהליך כימי. צמחים שמכילים ריכוזים גבוהים של ספונינים כוללים את ציפורני החתול, מרווה ולפה, הידועים כיעילים במקרים של דלקות בעור.

* הגליקוזידים: תרכובות המכילות פחמימות וקשורות לרכיב אחד שאינו פחמימתי (הרכיב האחר הוא אגליקון עם מולקולה של חנקן, גופרית, חמצן וכו'). אמיתה קיצית מכילה גליקוזיד הנוגד אלרגיה, ממנה מכינים לומידל - תרופה לטיפול באלרגיה. דיגוקסין - תרופה שכיחה לטיפול באי ספיקת לב היא דוגמא נוספת של גליקוזיד.

חלוקה נוספת של צמחי מרפא היא בהתאם לפעילות הפיזיולוגית שלהם. החשובים שביניהם:

* צמחים אדפטוגנים: מסייעים לגוף להתמודד עם מצבי סטרס, ומגבירים את כוח ההתמודדות שלו אחרי ניתוחים, טיפולים כימותרפיים וכו', כגון אנג'ליקה וסוגים של ג'ינסנג.

* צמחים עם פעילות אנטי חיידקית ואנטי וירלית הם בדרך כלל צמחים העשירים בפלבנואידים, ופועלים במנגנונים שונים כמו הקלה על תופעות שקשורות למצב הדלקתי, כגון סוגי הדס וציפורני חתול. אפשרות אחרת היא פעילות על ידי עיכוב התפתחות והתפשטות של מיקרואורגניזמים פתוגנים בגוף כמו סולידגו, המשפיע על דרכי השתן, רוזמרין, מיני אקליפטוס ובת קורנית, המשפיעים על מערכת הנשימה העליונה. עם הצמחים האנטי דלקתיים נמנים, כמובן, אלה המכילים סליצילטים כמו Salix Alba ומיני צפצפה.

* צמחים הממריצים ומחזקים את המערכת החיסונית: על ידי עידוד יצירת נוגדנים, המרצת פעילות תאי T או על ידי מניעת התפשטות החיידק בגוף. הנפוצים ביניהם הם האכיניצאה והאסטרגלוס.

* צמחים דיורטיים (משתנים): יהיו אלה בדרך כלל צמחים, המכילים פלבנואידים ספונינים וטנינים. יעילים בטיפול בדלקות של דרכי השתן, במקרים של בצקות במקומות שונים בגוף, ביניהם שערות תירס, פטרוזיליה, שומר, מיני ערער.

* צמחים מרירים: טעמם מר. השפעתם על הגוף מקיפה: ממריצים הפרשת גסטרין (הורמון של מערכת העיכול), לכן השימוש המקובל בהם הוא לטיפול והקלה בבעיות ותופעות במערכת העיכול. צמחים אלו עוזרים לשיקום וריפוי עצמי של תאי המעי, גורמים להגברת הפרשת מיצי עיכול ועל ידי כך עיכול וספיגת המזון יהיו יעילים יותר. הנפוצים מבין הצמחים המרירים הם סוגי הלענה וגנציאנה.

* צמחים מכווצים: אלה העשירים בטאנינים, שפעילותם המכווצת יוצרת מעטה מעל צלקת - מסייעים בטיפול בפצעים על ידי יצירת הגלד, מניעת דימומים והפסקת שלשולים, אף הם נובעים כתוצאה מפעילות מכווצת של הטנינים.

כאמור, צמחי מרפא מכילים מרכיבים כימיים, אשר להם השפעה פיזיולוגית על מערכות הגוף. אפשר להיעזר בצמחי תבלין ומרפא להתגבר על מחלות וירליות כמו שפעת, להקל על סימפטום של כאב וכן הלאה, אולם שימוש לא מבוקר עשוי להיות מסוכן.

לכן חשוב לזכור:

* כאשר מדובר במחלה רצינית או כרונית – צמחי מרפא לא יכולים להוות תחליף לתרופות, אותן רשם הרופא לאחר בדיקה ואבחון.

* בחלק מהצמחים ישנה רעילות, והשימוש בהם חייב להיות באופן מבוקר.

* יש להתייעץ עם איש מקצוע לגביי הוראות השימוש ושילוב של צמח עם צמחים אחרים, או שילוב של צמח עם נטילת תרופות.

אביגיל שמואלי, דיאטנית קלינית, המחלקה לתזונה ודיאטה, הדסה עין כרם.