סוכרת סוג 1 (סוכרת נעורים)

מחלת הסוכרת היא מחלה כרונית. זאת מחלה שדורשת הרבה טיפול, אך ניתן לחיות איתה ולהגיע לאיזון. חשוב לזכור שאתם אינכם אשמים במחלתו של ילדכם. אין מידע מובהק מה באמת מתחיל את תהליך המחלה ואין לכם שליטה באם ילדכם יפתח סוכרת אם לאו. זכרו כי עם סוכרת מאוזנת אפשר לחיות באיכות חיים טובה וללא הגבלה מכל פעילות כלשהי! ככל שתדעו יותר על מחלת הסוכרת ועל תוכנית הטיפול של ילדכם, תחושו פחות חרדים ותחושת השליטה תחזור אליכם.

בכל מקרה, זכרו שאינכם לבד! בעת אשפוזכם במחלקה, תקבלו טיפול על ידי צוות רב מקצועי המתמחה בטיפול בסוכרת. צוות זה יכלול רופא מומחה בסוכרת, אחות מחנכת לסוכרת, דיאטנית ועובד פסיכו-סוציאלי. הצוות המטפל יעזור לכם ולילדכם ללמוד את הנושא וייתן לכם כלים להתמודדות. היעזרו בידע הרב של הצוות המטפל. הצוות יספק לכם ידע, יסייע באיתור בעיות שעולות וגם יהיה עבורכם אוזן קשבת. אתם יכולים להצטרף לקבוצות תמיכה המורכבות מהורים וילדים סוכרתיים, לאגודה לסוכרת סוג 1 או לעמותות אחרות שתוכלנה לסייע בידכם.

חשוב שתדעו, בשנים האחרונות עבודות מחקר רבות נעשו לקידום הבנת מחלת הסוכרת והטיפול בה ובמניעת הסיבוכים המלווים אותה. עד היום מושקעים משאבים רבים על מנת לחקור ולמצוא שיטות טיפול יעילות יותר ולעתיד טוב יותר.

אינסולין וסוכר

גופנו בנוי מתאים קטנים. על מנת להתקיים התאים זקוקים לאנרגיה. מקור האנרגיה לתאים הנו הסוכר. בתהליך העיכול המזון מתפרק לסוכר פשוט הקרוי גלוקוז, העובר לזרם הדם. כאשר הסוכר נכנס לזרם הדם, רמת הסוכר בדם עולה. בגופנו מצוי איבר הנקרא לבלב, השייך למערכת העיכול. אחד מתפקידי הלבלב הוא להפריש אינסולין. אינסולין הוא הורמון המסייע לתאי הגוף לקלוט סוכר מהדם. כתוצאה מהפרשת האינסולין לזרם הדם נשמרת רמה קבועה של סוכר בדם. האינסולין משפיע על רקמות שונות – בעיקר על רקמת השריר, השומן והכבד. בהשפעת האינסולין, עודפי הסוכר מאוחסנים בכבד ובשרירים בצורת רב– סוכר הנקרא גליקוגן. כאשר רמות הסוכר נמוכות בין הארוחות ותאי הגוף זקוקים לאנרגיה כדי לתפקד, הגליקוגן בכבד מתפרק לסוכר פשוט, בהשפעת ירידה ברמת האינסולין בדם. רמה תקינה של סוכר בדם בצום באדם בריא היא 70-100 מ"ג אחוז.

סוכרת מסוג  1

במחלת הסוכרת ישנה פגיעה בתאים המייצרים אינסולין בלבלב ולכן נעלמת הפרשת אינסולין. הסיבה לפגיעה לא ברורה לחלוטין אך ברור שבסוף התהליך קיים הרס של תאי הלבלב על ידי המנגנון החיסוני של הגוף. כאשר יותר מ - 90% מתאי הלבלב היוצרים בדרך כלל את האינסולין (תאי ביתא) נפגעים – והגוף אינו יכול לשמור על רמות סוכר בתחום הנורמה. כך, המחלה באה לידי ביטוי. במצב זה הסוכר לא נכנס כראוי לתאי הגוף. עודפי הסוכר אינם יכולים להיות מאוחסנים בכבד ובשרירים. הסוכר נשאר בדם, והתוצאה היא שרמות הסוכר בדם עולות מצד אחד ומצד שני התאים נשארים "רעבים" (ללא סוכר). מצב זה נקרא "היפרגליקמיה" שפירושו רמה גבוהה מידי של סוכר בזרם הדם. בעקבות היפרגליקמיה נראה:

השתנת יתר - כאשר רמת הסוכר בדם עולה מעל דרגה מסוימת, הגוף מפריש את הסוכר דרך השתן. רמת הסוכר המקסימאלית שהגוף מגיע אליה לפני שהסוכר מופרש החוצה נקראת סף הכליה. בדרך כלל, אין סוכר בשתן , רק כאשר ערכי הסוכר מעל 180-200 מ"ג % מופרש סוכר בשתן ובעקבותיו גם מים , והתוצאה היא השתנת יתר.

התייבשות (לעתים) – בעקבות השתנת יתר.

תחושת צימאון – הגוף מנסה להשלים את כמויות הנוזלים הרבות המופרשות בשתן ולכן קיימת הרגשה של צימאון יתר.

תאבון מוגבר - חוסר האינסולין בדם משדר למוח מסרים של רעב, דבר הגורם לאכילת יתר.

ירידה במשקל – הסוכר שמגיע מהאוכל איננו מגיע לתאים "הרעבים". בתגובה לכך, הגוף מתחיל לנצל מרכיבים אחרים. תחילה, חלבון מהשריר ובהמשך שומן. הפרשת הסוכר בשתן תורמת אף היא, לירידה במשקל.

חולשה ועייפות – התאים אינם יכולים לייצר אנרגיה מפני שהסוכר זורם החוצה דרך השתן. ללא אנרגיה, ישנה תחושה של עייפות וחולשה.

חמצת סוכרתית- (קטואצידוזיס)  –יוסבר בהמשך.

תופעות אלו עוברות עם התחלת הטיפול!

שכיחות הסוכרת

הקשר התורשתי במחלת הסוכרת מסוג 1 איננו ברור, אך מתוארים קשרים משפחתיים וגנטיים מסוימים. קרובי משפחתו של חולה סוכרת מסוג 1 נמצאים בסיכון גבוה יותר משאר האוכלוסייה לפתח את המחלה. השכיחות באוכלוסייה הכללית היא:  1:400

הטיפול במחלת הסוכרת

אינסולין

המפתח להצלחה להשגת חיים טובים, ארוכים ובריאים עם סוכרת הוא שמירה על רמות סוכר הקרובות ככל האפשר לערכים נורמאליים.  מאחר והגוף אינו מסוגל לייצר אינסולין יש לספק לו אינסולין ממקור חיצוני. כיום אפשר לקבל את האינסולין בהזרקה בלבד. הסיבה לכך היא, שהאינסולין הוא חלבון המתפרק בדרכי העיכול. לאחר ההזרקה, האינסולין מגיע דרך זרם הדם לתאי הגוף. כמו מפתח שפותח מנעול, האינסולין "פותח" את התא והסוכר נכנס אל התא כדי להפוך לאנרגיה. בשנים האחרונות פותחו מכשירים פשוטים ונוחים להזרקת האינסולין ולמעקב אחר רמות הסוכר בדם. יש כמה סוגים של אינסולין והם מותאמים לכל ילד ולשלבים שונים ביום. עוד על סוגי אינסולין ועל האחסון שלו אפשר לקרוא למטה בקישור לעלון המידע.

סוגי מכשירים להזרקת אינסולין

1. מזרקי פלסטיק לשימוש חד פעמי

ישנם סוגים שונים של מזרקי אינסולין.  השימוש בהם הוא חד פעמי ובגמר השימוש יש לזרוק אותם לאריזת פלסטיק סגורה ואטומה. השלכה לא מתאימה של מחטים ומזרקים הינה מסוכנת. בכל מקרה יש להרחיק מיכל זה מהישג ידם של ילדים אחרים בבית.

2. עטי מזרק להזרקת אינסולין

לחולי סוכרת רבים השימוש במזרקים לא נוח ומסורבל  לכן, ניתן להשתמש במזרקים דמויי עט. מכשירים אלה פשוטים מדויקים וקלים לשימוש, ומעניקים לחולה נוחות וניידות בחיי היומיום.

הערה: למזריקים בעט, חשוב לזכור כיצד להשתמש במזרק רגיל ולדאוג שתמיד יהיה בבית מזרק רגיל למקרה של תקלה בעט.

3. משאבות האינסולין

משאבת האינסולין הינה מכשיר קטן, המכיל בתוכו אינסולין. המשאבה מחוברת בעזרת צינורית ופרפרית דקה אל השכבה התת - עורית שבגוף. תפקידה של המשאבה לספק לגוף אינסולין באופן רציף במשך כל היממה, והמטופל מוסיף אינסולין לפני כל ארוחה. יש לציין כי המשאבה אינה מהווה תחליף לפעילות הלבלב ואין לה חיישן לרמת הסוכר בדם. לכן, יש צורך בבדיקות ובמעקב אחר רמות הסוכר בתדירות גבוהה יותר מאשר בזריקות. כמו כן, יש צורך למלא את מיכל האינסולין שבמשאבה ולוודא תמיד שהמיכל מלא ואין בעיה באספקת האינסולין. המחט מוחלפת בכל שלושה ימים. יש צורך לדאוג לחיטוי מקום החדרת המחט למניעת זיהומים. המשאבות מסופקות על ידי קופת חולים, לאחר קבלת המלצה מהרופא המטפל.

אזורי הגוף המתאימים ביותר להזרקת אינסולין במזרק אינסולין או במזרק עט:

חשוב לדעת!

אין להזריק בתדירות גבוהה באזור אחד בלבד

1. יש למצוא נקודה חדשה לכל הזרקה ולשמור על מרחק ברוחב של 2 אצבעות בין הזרקה להזרקה, כדי למנוע פגיעה בעור שתפריע לספיגת האינסולין .

2. רצוי להזריק את האינסולין לאיבר שלא מפעילים בו את השריר לאחר ההזרקה, כדי למנוע ספיגה מהירה מדי של האינסולין. לדוגמא, לא מומלץ להזריק לאזור הרגליים לפני הליכה מאומצת.

לקריאה על אופן ההזרקה הסתכלו בקישור לעלון המידע למטה.

מספר ההזרקות ביום

ברוב המקרים יהיה צורך להזריק אינסולין כ3-4 פעמים ביום.

בבוקר - בדרך כלל, מזריקים שילוב של אינסולין בעל טווח פעילות קצר או קצר מאוד ואינסולין בעל טווח פעילות בינוני.

בצהרים - תלוי ברמת הסוכר אם ישנה רמה גבוהה מזריקים אינסולין בעל טווח פעילות קצר או קצר מאוד.

בערב - מזריקים אינסולין בעל טווח פעילות קצר או קצר מאוד .

בלילה - לפני השינה מזריקים אינסולין בעל טווח פעילות בינוני או ארוך.

חשוב לציין, שמספר ההזרקות ביום וסוג האינסולין נקבעים על ידי הצוות המטפל בשיתוף עם המטופל ומשפחתו.

מעקב והשגחה

בדיקת רמת הסוכר בדם

בדיקות עצמיות לניטור רמות הסוכר חשובות ביותר. הן נעשות על ידי מכשיר למדידת סוכר ששמו גלוקומטר.

בדיקת סוכר בדם, מאפשרת להגיב מיידית לעלייה או ירידה קיצוניים ברמת הסוכר בדם. בנוסף, הבדיקה מאפשרת להבחין בתבניות של רמות הסוכר ולבצע את השינויים הנדרשים במינון האינסולין, במשטר המזון, או בפעילות הגופנית.

ההוראות כיצד לבצע את הבדיקה תלויות בסוג המכשיר בו משתמשים. במהלך תקופת האשפוז, המטופל ובני משפחתו יקבלו הדרכה אישית מהצוות המטפל על אופן השימוש במכשיר הסוכר. רישום תוצאות הבדיקות הינו חיוני. הצוות המטפל ביחד אתכם, ייעזר בתוצאות אלה כדי להתאים לילדכם מינון אינסולין, דיאטה ופעילות גופנית. חשוב להקפיד לרשום את תוצאות רמת הסוכר בדם גם במהלך אירועים לא שגרתיים כמו מחלה ומתח נפשי, ולציין זאת בחוברת המתאימה שחשיבותה רבה.

מספר הבדיקות ביום בממוצע נע בין 4 ל-8 פעמים. יש לבדוק את רמת הסוכר בדם לפני כל ארוחה ולפני שינה. בימי מחלה או למשתמשים במשאבת אינסולין – יהיה צורך בבדיקות תכופות יותר.

בדיקת שתן

בדיקת קטונים בשתן

קטונים נוצרים מפירוק שומן שהוא מקור אנרגיה לתאי הגוף. הם מופיעים כאשר אין מספיק אינסולין בדם. הקטונים בשתן הם סימן אזהרה למצב של חוסר באינסולין. כאשר הילד כבר מאוזן והוא אינו חולה, גם אם יאכל בכמות גדולה באופן חד פעמי, לא יופיעו קטונים בשתן. בדיקה לקטונים מבצעים באמצעות מקלוני מדידה מיוחדים ("סטיקים"). ערכה למדידת אצטון ניתן לרכוש בקופת חולים על פי מרשם מרופא.

יש לבדוק קטונים בשתן כאשר רמת הסוכר בדם היא מעל 250 מ"ג % ביותר ממדידה אחת ובנוסף, אם אין סיבה ברורה לעליית רמת הסוכר בדם כמו: אכילת מתוקים בסמוך למדידה או: כאשר רמות הסוכר הגבוהות בדם מלוות במצב של מחלה חריפה. ישנה חשיבות רבה לבדיקת קטונים בשתן גם אם בודקים את רמת הסוכר מספר פעמים ביום וזאת מפני שבדיקות הדם אינן מראות על נוכחות קטונים. כאשר התוצאה מצביעה על נוכחות קטונים בשתן ורמה גבוהה של סוכר בדם יש להתקשר לרופא המטפל באופן מיידי. כיום, היות

ובודקים סוכר בדם במכשיר הביתי, אין צורך לבדוק את רמת הסוכר בשתן, ואין להתייחס לממצא של סוכר בשתן .

בדיקת גליקו-המוגלובין

גליקו-המוגלובין המכונה גם המוגלובין HbA1c  היא בדיקה המשקפת את רמת הסוכר הממוצעת של מטופל במשך 3 החודשים האחרונים. בדיקה זו, מספקת מידע חשוב כדי להעריך את האיזון בסוכרת בתקופה זו. במחזור הדם חיות כדוריות הדם האדומות. משך חייהן הינו 120 ימים. לאחר תקופה זו כדוריות אלו נהרסות ומיוצרות כדוריות דם חדשות. בתוך כדוריות הדם האדומות ישנו חלבון שנקרא המוגלובין, אל המוגלובין זה נקשר הסוכר בקשר מתמיד, זהו המוגלובין HbA1c. המוגלובין HbA1c תלוי ישירות בכמות הסוכר בדם.

כאשר ישנה רמה גבוהה של סוכר בדם רמת המוגלובין HbA1c עולה ועם הירידה ברמת הסוכר בדם – רמתו יורדת. הטווח הנורמאלי באדם לא סוכרתי של בדיקת המוגלובין זה

4-6%. הנורמה חשובה מאוד לירידה בשכיחות ההופעה או ההתקדמות של סיבוכי הסוכרת המאוחרים.

היפוגליקמיה

היפוגליקמיה הנה תופעה של ירידה חדה ברמות הסוכר בדם. היפוגליקמיה מוגדרת כירידה ברמות הסוכר לרמות של 70 מ"ג  ומטה. היפוגליקמיה יכולה להתרחש כתוצאה מרמה גבוהה מידי של אינסולין בדם עקב:

-          הזרקה של יותר מידי אינסולין.

-          מאמץ גופני מוגבר ללא העלאת כמות המזון או הפחתת כמות האינסולין.

-          חוסר אכילה מספקת.

-          ויתור על ארוחה.

-          דחיית זמן הארוחה.

-          שלשול או הקאות .

-          שתיית אלכוהול.

סימני היפוגליקמיה

סימני היפוגליקמיה הם תגובת הגוף לרמת סוכר נמוכה. כאשר המוח חש ברמת סוכר נמוכה הוא מאותת לשחרור של הורמונים שונים וביניהם קטכולאמינים (אחד מהם הוא האדרנלין). הורמונים אלה יכולים לגרום בין השאר לחיוורון, הזעה, רעידות, דפיקות לב חזקות, עצבנות ואי שקט. בנוסף, הם גורמים לשחרור סוכר המאוחסן בכבד (הגליקוגן) אשר מעלה את רמת הסוכר בדם. חשוב לשים לב לתופעות הגופניות וההתנהגותיות הנגרמות עקב היפוגליקמיה, ולא רק לרמת הסוכר בדם. קיימות רמות שונות של היפוגליקמיה :

תגובה קלה:

-          רעב מוגבר

-           הזעה

-          דפיקות לב וכאבים בחזה

-          חיוורון

-          סחרחורת

-          אי שקט

-          עצבנות או רעד בידיים

-          חוסר יכולת להתרכז

-           עייפות או רצון לישון

-          כאבי בטן או בחילה

תגובה קשה:

-          הפרעה בראיה

-          בלבול / התנהגות אגרסיבית

-           תגובה או פעולה לא לעניין (מדבר לא לעניין)

-          בכי פתאומי וצעקות

-          איבוד הכרה

-          התכווצויות

כיצד להימנע מבעיות נוספות בזמן היפוגליקמיה?

-          יש לשאת תמיד סוכר מהיר- קוביית סוכר או מיץ למשל.

-          יש לטפל בהיפוגליקמיה באופן מיידי.

-          יש לענוד צמיד זיהוי רפואי או כל דבר אחר, המזהה את מחלת הילד והמנחה לטיפול

חירום במצב של היפוגליקמיה קשה.

היפוגליקמיה לילית

במשך הלילה גופינו מצוי בצום ממושך. באדם בריא רמות הסוכר נשארות ברמה נורמלית, אודות לדיכוי הפרשת האינסולין ולהפרשות של הורמונים שונים על ידי הגוף.אינסולין שכבר הוזרק יפעל גם אם רמת הסוכר נמוכה יחסית עקב פעילות או אי אכילה מספקת ולכן רמת הסוכר בדם עלולה לרדת במהלך הלילה . במצב זה יכולה להיגרם היפוגליקמיה עם התופעות שהוזכרו לעיל. לרוב הדבר מעיר משינה. אולם במקרים מסוימים זה עלול להיות מלווה באיבוד הכרה או התכווצות. בדרך כלל, בני המשפחה יתעוררו ויבחינו בחלק מהסימנים, למשל: אי שקט, הזעה מוגברת, השמעת קול מוזר ועוד, במהלך השינה.

גורמים שכיחים להיפוגליקמיה לילית:

1. מתן מנה מוגדלת של אינסולין לטווח קצר או בינוני לפני ארוחת ערב.
2.  אי מדידת רמות הסוכר בדם או אי אכילת פחמימות בכמות מספקת בעקבות פעילות גופנית מוגברת בערב הקודם.
3. אי אכילה לפני השינה.
4. רמת סוכר בדם לפני השינה נמוכה מדי.

כיצד למנוע מצבים של היפוגליקמיה לילית?

כדי למנוע היפוגליקמיה לילית ישנה חשיבות רבה לבדיקת רמת הסוכר לפני השינה. מידי פעם יהיה צורך בבדיקת סוכר גם במהלך הלילה על פי המלצת הצוות המטפל. בנוסף, יש לאכול ארוחת לילה שנועדה "לשמר" את רמות הסוכר בדם במהלך הלילה ולמנוע היפוגליקמיה לילית. ארוחת הלילה תיקבע לפי רמות הסוכר בדם לפני השינה ולפי כמות האינסולין המוזרקת. ארוחה זו מורכבת מפחמימה זמינה (בעלת השפעה מהירה) בשילוב עם פחמימה מורכבת (בעלת השפעה ממושכת). הרכב הארוחה יקבע ביחד עם הצוות המטפל. בשימוש במשאבת אינסולין יישקל הצורך בארוחת לילה עם הצוות המטפל .

מהו הטיפול בהיפוגליקמיה?

בהיפוגלקמיה יש שלושה מצבים אליהם יש להתייחס. הדבר החשוב ביותר הוא לספק סוכר לזרם הדם, באופן מיידי. הטיפול בהיפוגליקמיה כולל התייחסות לשלושה מצבים:

1. הילד נמצא בהכרה מלאה:

כאשר הילד חש בסימני היפוגליקמיה או שאדם אחר שם לב להתנהגות לא רגילה של הילד.

שתייה או אכילה של דבר מה שהופך לסוכר במהירות היא הדרך הטובה ביותר לדוגמא: חצי כוס משקה ממותק המכיל סוכר פשוט, אכילה של קוביית סוכר, שקית סוכר או טבליות סוכר המיועדות לכך. יש להימנע ממתן כמויות גדולות של סוכר פשוט שיגרמו לרמות גבוהות של סוכר. לא מומלץ לאכול סוכריות רגילות בשל סכנת חנק .15 דקות לאחר הטיפול יש לבדוק שוב את רמת הסוכר בדם ואם ערכי הסוכר נמוכים יש לתת שוב סוכר מהיר באותו אופן . לאחר כ 10- דקות יש לאכול פחמימה מורכבת – כריך או דבר מאפה, זאת כדי למנוע חזרה של ההיפוגליקמיה על ידי שמירה על רמה סבירה של סוכר בדם.

2. הילד מטושטש עונה לשאלות אך אינו בתפקוד מלא:

יש לתת מיד דבש או חלב ממותק משפופרת או גלוקוג'ל במריחה על אצבע על הלשון להעלאת רמת הסוכר. בשלב הבא יש לבדוק סוכר ולהתנהג בשלב הבא לפי מצב ההכרה הראשון או השלישי.

3. הילד נמצא בהתעלפות או בערפול הכרה:

מצב של היפוגליקמיה עד כדי איבוד הכרה הוא נדיר. אולם חשוב מאוד לדעת כיצד להתנהג במצב זה. באובדן הכרה, אין לתת למטופל לאכול או לשתות בשל סכנת חנק, אלא יש להזריק למטופל גלוקגן לירך (אמפולה שלמה לילדים מעל גיל 6, וחצי אמפולה לילדים מתחת לגיל  6) ולהזעיק עזרה.

עוד על טיפול בגלוקן אפשר לקרוא בקישור לעלון למטה.

היפרגליקמיה

היפרגליקמיה פירושה רמה גבוהה מידי של סוכר בדם. סימני היפרגליקמיה מופיעים כאשר יש עלייה ברמות הסוכר מעל  250 מ"ג. ככל שרמות הסוכר גבוהות יותר כך מופיעים יותר סימנים הרשומים להלן והם יותר קיצוניים. לעיתים גם תחת טיפול של אינסולין, רמות הסוכר בדם עלולות לטפס גבוה מידי, בדרך כלל ללא אזהרה מוקדמת. היפרגליקמיה יכולה להתרחש כתוצאה מ:

1. אכילה מרובה.
2. מעט מידי אינסולין.
3. אי נטילת זריקת אינסולין.
4. פעילות גופנית מופחתת או מופרזת.
5. מחלה או מתח.
6. תרופות המשפיעות על רמת הסוכר או המכילות סוכר.
7. טעות בבדיקת המכשיר.

סימני היפרגליקמיה

1. צמא
2.  הטלת שתן מרובה
3.  טשטוש בראיה
4.  עייפות / חוסר ריכוז
5.  האטה בריפוי פצעים
6.  בחילה וכאבי בטן
7.  נשימה מהירה ושטחית

הערה: ברמות סוכר גבוהות לאורך זמן יתכנו התופעות הבאות : עור יבש, ירידה במשקל ורעב מוגבר. סימנים אלה נעלמים בהדרגה כאשר רמת הסוכר בדם יורדת או חוזרת לרמה תקינה. במידה והתוצאות הן מעל 250 מ"ג במספר בדיקות, יש לבדוק רמת קטונים בשתן ולהתקשר לרופא המטפל לקבלת הנחיות- האם להזריק אינסולין מהיר או שהמצב מחייב פנייה למיון . ריח אצטון מהפה מצביע על צורך דחוף לפנות לרופא.

מתח ומצבי מחלה

בזמן מחלה זיהומית או כשחשים מתח  מופרשים הורמונים הנוגדים את פעילות האינסולין. במקרים אלו, יש למנוע התפתחות של חמצת סוכרתית. לכן חשוב להקפיד לבצע את הפעולות הבאות:

1. יצירת קשר עם הצוות המטפל.
2. שינוי מינון האינסולין בהתאם להנחיות הצוות.

קטואצידוזיס – חמצת סוכרתית (Diabetic Ketoacidosis)

כאשר רמת הסוכר גבוהה בדם ואין מספיק אינסולין בגוף שינתב את הסוכר לתאים, הגוף מנצל שומנים לצורך אנרגיה. השומן מתפרק לחומצות שומן העוברות דרך הכבד והופכות לקטונים – אצטון. בגלל יכולת מוגבלת של תאי הגוף להשתמש בקטונים כ"חומר דלק" הם מצטברים בדם והדם נעשה חומצי. כתגובה לכך הגוף מנסה להשתחרר מהחמיצות והקטונים מופרשים דרך מערכת הנשימה, מערכת העיכול ומערכת השתן. הופעת קטונים בשתן מהווה "דגל אדום" לסכנה המתקרבת. לכן במצב זה ישנה חשיבות למדידת קטונים בשתן בעת עלייה ברמת הסוכר מעל ל- 250 מ"ג. החמצת הגבוהה בדם גורמת לשיבוש תהליכים רבים בגוף. אם היא מתגברת היא יכולה לגרום גם לירידה במצב ההכרה ואף לאיבוד הכרה.

הגורמים להתפתחות חמצת סוכרתית:

1. הגורם העיקרי – מחסור באינסולין בגוף.
2. בזמן מחלה כמו: זיהום, שפעת.
3. מצבי דחק ומתח הכרוכים בהתרגשות גדולה.

סימני חמצת סוכרתית:

-          צמא (מופיע עקב סוכר גבוה).

-          השתנת יתר (מופיעה עקב סוכר גבוה).

-          בחילות הקאות וכאבי בטן.

-          נשימות עמוקות ומהירות עם ריח של אצטון.

-          חולשה וכאב ראש.

-           פנים סמוקות.

-          טשטוש ראייה.

-          שינויים במצב ההכרה.

מניעת הופעת חמצת סוכרתית:

אפשר להימנע מהמצב המסוכן של חמצת סוכרתית אם המטופל יקפיד על הפעולות הבאות:

1. שמירה על רמות סוכר בדם בתחום התקין.
2. ביצוע בדיקת שתן לקטונים כאשר רמת הסוכר מעל ל- 250 מ"ג ביותר ממדידה אחת.
3. הקפדה על זמני הזרקת האינסולין, בטכניקה נכונה ושינוי אתרי ההזרקה.
4. ערנות ומודעות להופעת סימנים של חמצת סוכרתית בכלל ומצבי חולי בפרט. 

מתי יש להתקשר באופן מיידי לעזרה רפואית?

יש לפנות מיד לעזרה רפואית אם מופיעים אחד או יותר מהסימנים הבאים:

1. הופעת קטונים בשתן.
2.  הופעת אחד מהסימנים המעידים על חמצת סוכרתית.  

אורח חיים

הזרקה מתאימה של אינסולין, פעילות גופנית ותזונה נכונה הינם מעמודי התווך של טיפול מושכל בסוכרת. בשנים האחרונות נעשו מספר מחקרים שבדקו את הקשר בין התפתחות סיבוכי הסוכרת ואיזון רמות הסוכר בדם. הוכח חד משמעית שרמות מאוזנות של סוכר בדם ורמת המוגלובין HbA1c בתחום הנורמה, מגנים בפני הסיכון לפגיעה מסיבוכי הסוכרת.

תזונה

תקבלו הסבר מצוות הדיאטניות של הדסה במסגרת ההדרכה האישית.

התזונה מהווה חלק עיקרי בטיפול במחלת הסוכרת. תזונה נכונה מסייעת באיזון רמות הסוכר ומהווה גורם חשוב מאד ומוכח במניעת סיבוכים. לילדים ובני משפחותיהם תזונה נכונה חשובה לגדילה והתפתחות תקינים ויש לה השלכה על הבריאות לאורך שנים.

חשוב להקפיד על תזונה מאוזנת ומגוונת בהתאם לגילו של הילד, חשוב לשתף את הילד בבחירת המזון ולעודד להרגלי אכילה נכונים. כיום משתדלים להתאים את הטיפול באינסולין לסדר יומו של הילד ולמספר הארוחות אליהם הוא רגיל. המרכיב התזונתי אשר הינו התורם העיקרי לסוכר בדם הינן הפחמימות. הפחמימות מתחלקות לסוכרים אשר נספגים במהירות מהמעי לדם ומעלים באופן חד את רמות הסוכר בדם. הסוכרים כוללים הן את הסוכר הלבן, הסוכר החום, הדבש, הריבה, ממתקים, סוכריות וכד' והן את הפרוקטוז, הסוכר הטבעי של הפירות והלקטוז, הסוכר הטבעי של החלב. (אין להימנע מפירות וממוצרי חלב החיוניים לגדילה והתפתחות, אך חשוב להכלילם בצורה נכונה בתפריט היומי, במסגרת ייעוץ דיאטנית). לעומת הסוכרים קיימות גם הפחמימות ה"מורכבות" יותר מבחינת המבנה הכימי אשר כוללות את העמילנים והדגנים. פחמימות אלו תורמות גם כן  סוכר לדם, אך הפירוק במעי הינו איטי והדרגתי יותר. העמילנים והדגנים הינם ספקי אנרגיה העיקריים בתפריט וחשוב לשלבם בכל ארוחה. מומלץ לבחור דגנים מלאים וקטניות העשירים בסיבים תזונתיים ורכיבים תזונתיים חיוניים רבים (קמח מלא, אורז מלא, חיטה, גריסים, קטניות וכד').

ממתיקים מלאכותיים

אין איסור לגבי השימוש בממתיקים. הכמויות המומלצות זהות לכמות המותרת לילד שאיננו סוכרתי. חשוב לגוון בין סוגי הממתיקים השונים על מנת לצרוך כמויות קטנות יותר מכל ממתיק.הממתיק המומלץ יותר היום הינו הסוכרולוז.

מוצרי מזון מיוחדים לסוכרת

קיימים בשוק מוצרים שונים המיועדים לדיאטה דלת סוכר. לא כל מוצר שהינו מופחת או דל בסוכר מתאים לתפריט של סוכרת. אפשר להיעזר ב- "תו האגודה הישראלית לסוכרת" על גבי המזונות ולשלבם בתפריט היומי. חשוב לקרוא את פירוט הרכב המזון כפי שמצוין על גבי תוויות המזון ולהשתמש במוצרים אילו במסגרת הייעוץ הדיאטטי האישי.

ספירת פחמימות

שיטת ספירת הפחמימות מאפשרת לזהות את כמות הפחמימות בארוחה ולהתאים את כמות האינסולין על מנת להגיע לאיזון ברמות הסוכר. שיטה זו מותאמת באופן אישי ודורשת תרגול, אך מאפשרת גמישות רבה יותר באוכל. ניתן ללמוד שיטה זו, הרחבה תינתן במסגרת ייעוץ תזונתי אישי.

חשוב לדעת

-          ארוחת הבוקר חשובה מאד. הארוחה שוברת את צום הלילה ונותנת אנרגיה למהלך היום.

-          חשוב שיהיה תיאום בין שעות הארוחות לזריקות האינסולין.

-          סדר הארוחות הינו אישי ויקבע בייעוץ תזונתי פרטני, ע"י דיאטנית קלינית.

-          חשוב למדוד את רמות הסוכר לפני השינה, לעיתים יש צורך בארוחת לילה. ארוחת הלילה צריכה לכלול פחמימה וחלבון/שומן על מנת למנוע היפוגליקמיה בלילה.

-          הרגלי אכילה נכונים מתחילים בגיל צעיר, יש לנצל תקופה זו על מנת להקנות הרגלים נכונים, לכל החיים.

פעילות גופנית

פעילות גופנית משפרת את פעילות האינסולין, מסייעת באיזון רמות הסוכר ותורמת לבריאות כללית טובה. פעילות גופנית משפיעה גם על מהירות ספיגת האינסולין המוזרק וגם על הפחתת הסיכון להתפתחות סיבוכי הסוכרת. היא מורידה את רמות הסוכר בדם. ההשפעה של פעילות גופנית על רמות הסוכר בדם יכולה להימשך בין  12 ל-72 שעות. באופן עקרוני יש לתכנן פעילות גופנית נמרצת, בתחילה זה נראה מורכב אך מסתגלים לזה.

תכנון הפעילות הגופנית

1. כל פעילות גופנית יש להתחיל בהדרגה ורק לאחר התייעצות עם הצוות המטפל. כמו כן, מומלץ להתייעץ גם עם דיאטנית לגבי השילוב של הפעילות הגופנית בסדר היום.
2. חובה לבדוק את רמות הסוכר לפני הפעילות ולאחריה ולאכול בהתאם. אין להתחיל פעילות גופנית עם רמות סוכר נמוכות מ- 100 מ"ג % או גבוהות מ- 300 מ"ג %.
3. רצוי לתכנן את התזונה (הוספת פחמימה או ארוחת ביניים למשל) ומינון האינסולין לפני התחלת הפעילות הגופנית המתוכננת. לדוגמא, אם לילד צפוי שעור התעמלות לפני ארוחת הצהרים, יש להעשיר את ארוחת הביניים בבוקר בפחמימות וחלבונים. אם הילד משתתף בפעילות ספורט לאחר שעות בית הספר, יש לשקול מתן ארוחת ביניים עשירה יותר בפחמימות וחלבונים, בשעות אחר הצהרים.
4. לפני יציאה לטיול או מסע, רצוי להיוועץ בצוות המרפאה כיצד לתכנן את כמות האינסולין והאוכל המתאים.
5. הכרחי לשאת תמיד בהישג יד סוכר מהיר, לדוגמא: שקית סוכר או דבש.
6. יש לוודא שהמדריך ומספר חברים יודעים כיצד לעזור במקרה של היפוגליקמיה. יש לדווח להם על מיקום המוצר המתוק וערכת הגלוקגון (במידה ויודעים כיצד להשתמש בה).
7.  במהלך הפעילות יש להקפיד על שתייה של מים או משקאות ללא סוכר.
8.  יש להימנע מהזרקת אינסולין לאזור בגוף אותו מפעילים במיוחד, במהלך פעילות גופנית.

באילו מצבים יש להימנע מפעילות גופנית?

יש להימנע מפעילות גופנית כאשר נמדדה רמה גבוהה של סוכר בדם ויש נוכחות של קטונים בשתן. מצב זה משקף חוסר באינסולין, הגורם לחסר בסוכר זמין ברקמת השריר. לכן, בעת ביצוע פעילות גופנית יפורקו מקורות אנרגיה שונים כמו שומנים ועלולה להיגרם החמרה במצב.

התמודדות עם סוכרת

לאבחנת מחלה כרונית אצל ילד ישנן השלכות על הילד עצמו, על הוריו ואחיו ועל התא המשפחתי כולו. כך המצב גם באבחון מחלת סוכרת סוג 1, הנתפסת כמחלה משפחתית יותר מאשר מחלות כרוניות אחרות בילדות, בשל הטיפול הרפואי הכרוך בה והשינוי בהרגלי החיים של המשפחה כולה. מאחר ומדובר בילד החולה בסוכרת סוג 1, ההורים מעורבים באופן משמעותי במחלה ובטיפול היומיומי בה. יחד עם זאת, נטל הטיפול בסוכרת הנעורים מתחלק בין הילד והוריו בהתאם לגילו, לאופיו ולרמת התפתחותו. למרות זאת, בכל גיל להורים ישנו חלק בטיפול ובאיזון הסוכרת של ילדם. להורים שונים תגובות שונות לאבחנת מחלת סוכרת הנעורים ותגובתם של ההורים לאבחנה קשורה גם לגיל אבחנתה. תגובות ההורים הכלליות לאבחנת מחלה סוכרת הנעורים, מתוארות כתגובות האופייניות לאבל. התגובה הראשונית של ההורים לעצם קיומה של מחלה היא פחד מציאותי מפני הסימנים הרפואיים הראשונים של חייו. תגובות רגשיות אלה אותם חווים ההורים לאחר אבחנת מחלה כרונית הן אומנם קשות אך נורמאליות למצב משבר, אובדן ואבל. תגובות אלה חולפות במהירות יחסית לאחר אבחנת המחלה הכרונית ותוך זמן קצר הן מפנות את מקומן לתחושת השלמה ולהסתגלות. לכן, חיוני כי ההורים יעברו תהליך של עיבוד האבל, המוביל להתמודדות טובה יותר עם המחלה.

אבחנת מחלת סוכרת הנעורים מעמידה בפני הילד והוריו עומס מעשי ופיזי ודורשת מההורים ומהמשפחה כולה להסתגל במהירות למצב החדש ולרכוש מיומנויות טיפוליות חדשות תוך פרק זמן קצר.

כמו כן, בשל אופייה המיוחד של הדיאטה בסוכרת והשינוי במשפחה כולה ההורים עשויים לחשוש מהצורך להפריד את מזונו של הילד מזה של שאר המשפחה או לשנות את התזונה של כל המשפחה. לכל זאת נוסף חשש בקרב ההורים בשל ההוצאות הכלכליות הכרוכות במחלה. קופות החולים בארץ אומנם משתתפות בחלק מההוצאות על ציוד רפואי אולם, בביטוח לאומי אין קצבה המעניקה להורים סיוע. בחלק מועט מהמקרים זכאים ההורים, לאחר פנייה לוועדה רפואית, לקבל קצבת ילד נכה, אולם, אין חובה חוקית להעניק להורים קצבה זו.

חשוב לציין כי ההורים אינם מתמודדים לבדם עם האבחנה ועומד לרשותם בכל עת שיצטרכו צוות רב מקצועי הכולל רופא, אחות, דיאטנית ועובדת סוציאלית. כמו כן, ההורים יכולים לפנות לקבלת סיוע לאגודות לסוכרת.

מסגרות יומיות של הילד- בית ספר וגן

בעת חזרת ילדיכם למסגרת בית הספר, עליכם לעדכן את צוות בית הספר בדבר מחלתו, להדריכם מהי מחלת הסוכרת וכיצד להתמודד עם מצבים מיוחדים בה. על הצוות להכיר את סימני ההיפוגליקמיה וההיפרגלקמיה השונים ודרכי הטיפול בהם. לצורך ההדרכה, אפשר להיעזר באחות ביה"ס ואחות המרפאה של ביה"ח. חשוב לזכור, שככל שיותר אנשי צוות ידעו על מחלת ילדכם, כך יוכלו לסייע ולעזור לו להתמודד במצבים שונים במסגרת ואולי אף להקל עליו.

עוד על התמודדות ההורים בקישור הבא: 

תמונות מכנס בנושא סוכרת שנערך במוזיאון המדע בירושלים בתאריך 25.5.09:

מומלץ להסתכל בעלון המידע של המרכז לילד הסוכרתי בהדסה

מומלץ להסתכל במצגות לילדים באתר קו אור

קראו כאן על מניעת סוכרת

אתר מומלץ נוסף הוא אתר מתוקים

להסבר מותאם לילדים

קראו עוד על סוכרת נעורים