שלבקת חוגרת - מומחי הדסה בהסבר על המחלה

מהי שלבקת חוגרת (הרפס זוסטר) ואיך נדבקים בה? פרופ' דנה וולף, מנהלת היחידה לוירולוגיה קלינית במרכז הרפואי הדסה, מסבירה ועושה סדר: מיהי האוכלוסייה הנמצאת בסיכון, מהי שכיחות המחלה וכיצד מטפלים בה, איך נמנעים והשלכותיה לטווח הרחוק

(28/10/2014)


בסדרת שאלות ותשובות, מציגה פרופ' וולף את המחלה ותסמיניה, לרבות טיפול ומניעה:

 

מה גורם למחלת השלבקת החוגרת?

שלבקת חוגרת (herpes zoster) היא מחלה הנגרמת כתוצאה מהתפרצות חוזרת של נגיף הווריצלה

 ((varicella  zoster virus - אותו הנגיף שגורם לאבעבועות רוח.

לאחר ההחלמה מאבעבועות רוח, נגיף הווריצלה אינו נעלם מגופנו, אלא נשאר רדום (לתנטי) בתאי העצב למשך כל ימי חיינו, וכך, מסיבות שאינן תמיד ברורות, עלול להתעורר ולהתפרץ בהמשך.

 

מהי שכיחות המחלה ומי נמצא בסיכון לחלות בשלבקת חוגרת?

אחד מכל שלושה אנשים יחלה במהלך חייו בשלבקת חוגרת. בארה"ב מדווחים על כמיליון מקרים בשנה, ובארץ נאמד מספר המקרים השנתי בעשרות אלפים.

כל מי שחלה בעבר באבעבועות רוח עלול באופן פוטנציאלי לחלות בשלבקת חוגרת. אפילו ילדים עלולים לחלות במחלה. יחד עם זאת – הסיכון עולה משמעותית עם הגיל בשל ירידה ברמת החסינות הטבעית, וכמחצית מהחולים בשלבקת חוגרת הם בני 60 ומעלה.

התפרצות מחלת השלבקת החוגרת הינה חד פעמית אצל רוב האנשים, אך יש הסובלים מהתפרצויות חוזרות.

 

בנוסף, חולים עם מחלת רקע שאצלם מערכת החיסון מדוכאת (כגון חולי לוקמיה, לימפומה, חולי סרטן המטופלים בכימותרפיה, מושתלי אברים וחולים המטופלים בתרופות מדכאות חיסון, וכן חולי AIDS)  - נמצאים בסיכון יתר לחלות בשלבקת חוגרת ואף לסבול מהתפרצויות חוזרות.

 

מהם ביטויי מחלת השלבקת החוגרת וסיבוכיה, ומדוע חשוב למנעה?

שלבקת חוגרת הינה מחלת פריחה כואבת המופיעה בצד אחד של הגוף או הפנים. הפריחה מופיעה באופן טיפוסי כנגעים שלפוחייתיים שבהמשך הופכים לגלדים, ונמשכת בין 2-4 שבועות. הפריחה בגוף מופיעה בדרך כלל בצורת רצועה, או חגורה. לעיתים המחלה מערבת את אזור המצח והעין - במקרה זה יכולה להיות גם פגיעה משמעותית בראייה. כאב שורף ותחושת עקצוץ באזור הפריחה הם חלק מן המחלה, ויכולים אף להקדים את הופעת הפריחה במספר ימים.

 

הסיבוך החשוב והשכיח ביותר של המחלה מכונה תסמונת הנוירלגיה הפוסט-הרפטית -Post Herpetic Neuralgia (PHN). הסיכוי לפתח סיבוך זה עולה עם הגיל, ומגיע לכ-30% בבני 60 ומעלה.

חולים עם תסמונת הנוירלגיה הפוסט-הרפטית ממשיכים לסבול במשך שבועות או חודשים (ולעיתים נדירות אף שנים) מכאב עז ומהפרעות תחושתיות באזור בו הייתה הפריחה. הכאב עלול להוות עינוי בלתי נסבל, המפר לחלוטין ומשתק את שגרת היום-יום, ופוגע משמעותית באיכות החיים.

יש גם סיבוכים נדירים אותם אנו רואים לעתים רחוקות יותר, הכוללים דלקת מוחית קשה, עיוורון, פגיעה בשמיעה, ואף דלקת ריאות.

אנשים מדוכאי חיסון עלולים לפתח מחלה מפושטת ואף מסכנת חיים.

 

האם יש טיפול לשלבקת חוגרת?

קיימות מספר תרופות אנטיווירליות: acyclovir (זובירקס) , ו- valacyclovir (ולטרקס), לטיפול במחלה. תרופות אלו מקצרות את משך המחלה ומקלות על חומרתה בתלות במתן מוקדם, ולכן יש להתחילן מוקדם ככל האפשר.

חולים הסובלים תסמונת הנוירלגיה הפוסט-הרפטית עלולים להזדקק לטיפולים נוספים במשכחי כאבים ואף בחסימות עצביות ובסטרואידים שיעילותם חלקית.

 

 

כיצד ניתן למנוע את המחלה, ומהו ה"חיסון לשלבקת חוגרת"?

האמצעי היחיד למניעת המחלה והכאב הממושך שלאחריה הוא החיסון לשלבקת חוגרת Zostavax)). מדובר בחיסון בנגיף חי מוחלש* המעורר ומחזק מחדש את התגובה החיסונית לנגיף.  מחקרים מבוקרים ורחבי היקף הראו שההתחסנות בחיסון זה הינה בטוחה ביותר, ומפחיתה באופן משמעותי את הסיכון לפתח את המחלה ואת תסמונת הנוירלגיה הפוסט-הרפטית שלאחריה.

החיסון מאושר היום בבני 50 ומעלה, ומשרד הבריאות בארץ (כמו גם רשויות הבריאות בארצות אחרות כולל ארה"ב ובריטניה) ממליץ היום על מתן החיסון במנה חד פעמית לכל האנשים בני 60 ומעלה. החיסון מומלץ גם לאילו אשר סבלו בעברם מהתפרצות שלבקת חוגרת.

את החיסון ניתן לקבל במרשם רופא בקופות השונות.

 

*יש לציין שהחיסון, בהיותו מכיל נגיף חי מוחלש, אסור במתן לחולים מדוכאי חיסון ולנשים בהיריון.

 

 תמונות של הופעת שלבקת חוגרת:

 

 

תמונות- שלבקת חוגרת